ענבתא-ג’בארה-ארתאח, יום ג’, 2.5.06, אחה”צמשקיפה: סוזן ל. (מדווחת)אורחת: ל’תקצירהדברים נעים בהילוך איטי בשטחים הכבושים היום, יום הזכרון בישראל, הקיץמתקדם לו- לאט אבל בטוח. הגבעות עודן ירוקות אך פרחי האביב מתים לאיטם,הופכים צבעם לחום מקומט- הזמן כמו עומד מלכת. סגר כמובן עקב החגיםהלאומיים מעבר לקו הירוק. פחות ופחות אנשים, רכבים ואף פחות רכביםצבאיים. כמעט ואין מחסומי פתע והחיילים מתנהלים לאיטם כמו שחקנים הפועליםבאופן מכני, כל תנועה מדויקת ומכוונת. ובכל מקום הזמן כמו מאיט והכיבושהשורה בכל מתנהל כולו בהילוך איטי.ענבתא16:30 – הכניסה למחסום מתחילה להדמות כמו מיני ‘גב אל גב’ – עבור מכוניות כמעטהרוסות מצד אחד ומצד שני למצרכים דמויי ‘במבה’. נהג משאית אחד שוכב מתחתלרכבו – ישן. מאוחר יותר אחרים מתפללים על שטיחים שמונחים בין סמיטריילרים. רק כחמישה רכבים מנסים לנוע לכוון טול כרם אך מהכוון השני כ12רכבים: מוניות, מכוניות פרטיות ומשאיות מחכות להבדק ביציאה מטול כרם. רקשני חיילים – אחד בכל כוון – עומדים ליד הקוביות שלהם. שניים נוספיםמאיישים את מגדל התצפית, אוכלים ושותים. הכל מאוד רגוע מלבד המפקד שמלהגכהרגלו. אך נראה שהוא בקיא בנהלים ולא יכופף כהוא זה. זה ‘המשחק’ הרגילכאן, כמה רכבים מתקדמים לתוך טול כרם וכמה נשלחים חזרה – הכל בקביעותמוכרת. וכמובן שדוקא הסמי טריילר הגדול צריך להסתובב בחלל מינימלי, תוךשהוא מעקב את הבדיקה של הרכבים בצד השני.ג’בארה16:50 – לא רק שמבקשים מאתנו תעודות זהות גם מורים לנו לחכות בצד בזמן שאלונבדקים. כל זה אחרי שהחייל נשאל אם ידוע לו מה זה מחסום ווטש!נראה שמתנדב מבוגר אומר לחילים מה עליהם לעשות. בצד השני של המחסום, בצדשל הכפר, חייל למעשה מחזיק את השער פתוח בניגוד מוחלט לכך שאנו, בשובנו,מתבקשות לחזור, לצאת מהמכונית ולסגור את השער!שער 753 – ההאמר חונה בצד, מופתע לראותנו. מכונית פלשתינאית מבקשת לעבור אך השערנעול. החיילים מתוך ההאמר שואלים בזהירות מה אם הכל כשורה. אנו שואלות מדועהמכונית לא יכולה לעבור. נאמר לנו שהמכונית צריכה לנסוע מסביב היות וכבראחרי 17:00. אין שום אפשרות להניע את החיילים החייכניים. הפלשתינאי אומרלנו, תוך שהם עוזבים, שהיה שם לפני 17:00 והשער כבר היה סגור. כרגילהענינים איטיים עם רבים מהרכבים, בצד השני בא-ראס.17:15 – הצד הדרומי של המחסוםשישה גברים בנקודת המעצר. כשאנו שואלות לסיבה נאמר לנו שהאישורים שלהםהינם עבור שער אחר שכמו במפתיע, סגור. החייל אומר שהוא בודק, עליהםלהצטלם (למה?) ואנו פונות לצד השני של המחסום.17:25 – הצד הצפוני של המחסוםכאן יש שני חייילים כביכול יעילים שאינם עושים כלום מלבד להציק. האחדמסביר לשני שאין שום צורך לדבר עימנו .שניהם פועלים כצמד כמו חלק ממופעתאטרלי מכוון. כל כמה דקות אחד מהם צועק לעבר הולכי הרגל ‘צעד אחדאחורה’ . לאן אחורה לא ברור ולמי אכפת? כל שק קניות נבדק, הכל נפרק וכולםנדרשים לעבור בדרך מסוימת לעבור את המחסום ולאו דוקא בדרך הרגילה. והכלנבלע בסובלנות מדהימה. מלבד נהג אחד של רכב פלשתינאי שאומר: ‘חצי שעה בצדאחד של המחסום ועוד חצי שעה בצד הזה’. בדיוק כך – הזמן עומד מלכת עבורהנכבשים. ואשר לכובשים – למי אכפת?18:15 – הצד הדרומי של המחסוםבחזרה בצד הדרומי הגברים עדיין בחלקת המעצר. בלגן סביב איפה לחנות אתמכוניתנו. לא כאן, לא שם והמתנדב המבוגר מנסה להטיל את משקלו, אפילו עםהמפקד. ואולם עכשיו יש שחקן חדש על הבמה- רב סרן ר’ מהמת’ק שהג’יפ הלבןשלו ניצב עתה במקום שבו לבסוף נחנה את מכוניתנו. למורת רוחו של המתנדבהלה מורה עתה בטון סמכותי ושקט מה על החיילים לעשות ואיך עליהם לנהוג.ההמון סובב אותו ואחד מהם אומר- ‘ מה- אי אפשר לחכות’ רק כדי שר’ ינזוףבו (‘אי אפשר לדבר אל אנשים ככה’) ר’ מקשיב לנו ואז צועד לכוון אזורהמעצר שם ציוה מפקד המחסום מספר דקות קודם לכן על העצורים, ללא הואיל,לשבת על הקרקע. ר’ נעמד מולם מדבר אליהם וברור שהוא פותר בעיה ושיהיה סוףלסיפור, אך כרגע אין כלום שבידינו לעשות.ארתאח18:30 – בדיוק מעבר לקו הירוק- ליד טייבה. רועים לוקחים את עדריהם הביתה.פרות, עיזים. אולי גם כבשים: כבשים אולי רועות בשקט אך לא בשטחיםהכבושים.