ענבתא, ג’בארה, א-ראס, יום ראשון 01.10.06, אחה”צמשקיפות: עליה ס., אלקס ו., סוזאן ל. (מדווחת)סיכוםהספר “כפרה” של הסופר הבריטי איאן מקיואן דן בנושא של השקר, לא פחות מאשר בנושא של האשמה והחרטה. כך בערב יום הכיפורים אנו נזכרות בשקרים, כאשר אנו עושות דרכנו חזרה מהשטחים הכבושים אל מאחורי הקו הירוק, לארץ שבה רוב האנשים, בין אם חילונים או דתיים, חיים בבטחה עם השקרים שהם מספרים לעצמם כדי להבטיח שחייהם יהיו יותר ערבים לחיכם.בדרך לענבתא13:20 הללויה! אחד המחסומים נעלם (לעת עתה). “זרוע” המתכת המעליב בצומת של ההתנחלות שבי שומרון נדחף לצד הדרך, ביחד עם הסלעים הקטלניים שהצרו עוד יותר את הדרך.ג’יפ צבאי עומד לצד הדרך, צינור כיבוי אש ארוך לידו: הוא מחכה לגרירה המתבצעת בהקדם אל הבסיס הצבאי באמצע שבי שומרון.שורה ארוכה של מכוניות פלסטינאיות מפלסות דרכן בקושי רב מעבר לשדות היבשים והמחורצים – דרך החתחתים הארעי היחידי העומד לרשותן.ענבתא13:25 ג’יפ משטרה כחול וטנדר משטרה לבן עומדים בשטח החנייה, שם נמצא רכב רב – מוניות צהובות וכן מכוניות בעלות לוחיות זיהוי צהובות (ישראליות).כרגיל, תור המכוניות הבאות מטול כרם נראה כאינסופי. אנו סופרות עד 21 כלי רכב1. אנחנו עוקבות אחר משאית עם גג אדום מזמן הגעתנו למחסום עד שעברה את החיילים. אז ראינו שזאת משאית של קוקה-קולה ואף שנהגה סיפר לנו שהוא נמצא בתור במשך שעה, למעשה עברו 35 דקות – גם כן בושה. למה זה צריך להיות, כאשר יש שבעה חיילים במחסום וכן רכב האמר שהוזעק, כפי שנמסר לנו, כדי להקל על ה”לחץ” (כלומר העומס שנוצר) במחסום? הבאת התגבור נשמעת טוב וראויה לציון, אולם האמת היא שזאת “יחידת לועסי המסטיק”. מלבד עישון סיגריות, שתית מים כל כמה דקות, משחק ללא צורך בטלפונים ניידים וכמובן לעיסת מסטיק בפניהם של הפלסטינאים הצמים, קבוצה זו כמעט ואינה עושה דבר. אין זה מפתיע שהיא איננה מועילה לצמצום תור הרכב המגיע מטול כרם ולעתים מצליחה ליצור עומס של רכב הנכנס לטול כרם. חוסר הרגישות של החיילים מתבטא גם בהשארת דלתות רכב ההאמר פתוחות, דבר שגורמ להצרה נוספת של הדרך למעבר הסמי-טריילרים הענקיים. אין נהג ברכב – הוא נמצא עם שאר החיילים מעשן.ראינו עוברות את המחסום משאית הנושאת שלט “שלום ומזון” ואחרת עם שם המותג הפרדוקסאלי “כח נבון” – ברור שאין זה מתאים למצב כאן.כרגיל, כאשר סמי-טריילר ישראלי צריך לעבור, הוא עושה זאת “במעלה המדרגות היורדות”, סותם בכך נתיב אחד לרכב הנוסע בכיוון ההפוך ויוצר עיכובים נוספים.13:55 – רכב ההאמר עוזב את השטח, אך העומס של מכוניות הבאות מטול כרם נשאר בעינו. הולכי הרגל נשלחים חזרה לעמוד ב”דרך ההמתנה”, שהוא מעבר בטון צר, בין אם יש צורך בכך או לאו. כמה חיילים בודקים את אותה תעודת זהות. מכונית של הצלב האדום עובר במהירות אבל ג’יפ רפואי הנמצא מיד אחריו מעוכב לחקירה: אנו שומעות את דו-השיח הבא בנוסח סמואל בקט: “יש לי עבודה…” אומר הנהג הפלסטינאי, שאיננו יכול לסיים את המשפט לפני שמפקד יחידת לועסי המסטיק מתפרץ “לכולם יש עבודה”.14:00 – בצד המזרחי של המחסום, יותר קרוב למגרש החנייה, עומדים שני חיילים. אחד מהם משחק ללא הפסק בטבעת מפתחות שהוא מסובב במעגלים (אולם איננו לועס מסטיק). השני מוריד את כל הנוסעים מאוטובוס “טניב”, בצעקו בתערובת של שפות “ערג’ה כולם”: החצי הראשון בערבית “תזוזו לאחרו” ו”כולם” בעברית. הוא ממשיך לצעוק ללא תועלת. קבוצת הנוסעים של 15 גברים מבולבלת. “למה אינכם מבינים?” הוא ממשיך לצעוק בעברית. לאחר מכן הוא אומר להם בערבית “אחד אחד” וגבר מגיש לו את דרכונו. “איפה היית?” הוא שואל. “בערב הסעודית” עונה הגבר ומתבקש להגיש את תעודת הזהות שלו. הבדיקה עורכת זמן ושום דבר לא זז. לבסוף חוזר מפקד לועסי המסטיק ומפסיק את הפרסה. הנוסעים עולים על האוטובוס שממשיך לדרכו.14:10 – אתנחתא קומית: רכב ההאמר חוזר. באותו זמן מופיעה משאית צבאית ושני החיילים ששרתו באומץ כה רב עוזבים את המחסום. האנשים וכלי הרכב יכולים לחכות – יש חילופי משמרת. אנו מחכות והם מחכים ולבסוף אנו שואלות מה קורה כאן. “בשתי דקות הכול יהיה בסדר”. אולם בינתיים התור מתארך והאנשים (וגם אמבולנס) מחכים וממשיכים לחכות.14:17 – התור לכיוון טול כרם מתחיל לנוע. עכשיו עוברים אוטובוסים, טרקטור, מכוניות וכו’ מבלי שייבדקו או ייעצרו. אולם עדיין אין איש במחסום המזרחי, חוץ מארבעת החיילים בצד של טול כרם. מגיע ג’יפ והמחזה נראה כלקוח מתוך קרקס. רק שאין כאן ממה לצחוק. שער ג’בארה 75314:40 – שני גברים כורעים בצד. החיילים מודיעים לנו בגסות שהם בתהליך בדיקה. לאחר מכן כשהיינו בא-ראס שמענו שהחיילים פגעו בהם מילולית.א-ראסחייל אחד נמצא בנקודת התצפית, אחר במחסום הנמצא במדרון היורד מהגבעה ושניים אחרים נמצאים במדרון במחצית הדרך היורדת, שם נעצר תור ארוך של מכוניות. המפקד, סמל א., אומר לנו פעמיים שיש פקודה שאוסרת עלינו לעמוד באר-ראס, כי “אין מיגון”. “באמת” אנו מחייכות “ומה ביחס לענבתא?” כנראה שהפקודה תקפה גם שם (לא טרחנו לשאול ממי יש להתגונן).15:30 – אנו ממשיכות לעמוד במקום שאנו רגילות לעמוד בו, כאשר מתקרב חייל ושואל אותנו למה אנחנו לא בבית מתכוננות ליום כיפור. אולי אנחנו עוסקות במציאות ולא בשקרים…