ענבתא, ג’בארה, א-ראס, יום ראשון 22.10.06, אחה”צמשקיפות: עליה ס.,אליקס וו., ררחל ד., סוזאן ל. (מדווחת)אורחת: נטע סיכום”מים, מים בכל מקום” מתאר את משמרת היום בשטחים הכבושים. אולם המים, היורדים בלי הרף מהשמיים וזורמים מתחת לרגלינו ברעש של זרמים מגרגרים, הזכירו לנו שלמרות שהפלסטינאים יושבים על אקוויפר הגדה המערבית, המספק 25% מהמים של ישראל, אוסרים שלטונות ישראל על הפלסטינאים קידוח בארות כדי לנצל את האקוויפר. במקום זאת, כפי שראינו, מיכליות נחוצות כדי לספק את צרכי המים של הכפרים בקרבת המחסומים שאנו מבקרות בהם. באותו זמן זורמים המים בחופשיות דרך צינורות להתנחלויות, ההולכות וטופחות, ומן הסתם מספקים את הצרכים של חצי תריסר מערבלי הבטון שראינו במהלך משמרתנו היום. מים הם אכן חיים והניסיון להישרד באזורים חסוכי מים, כמו הגדה המערבית, מוחרף ע”י הנוכחות הצבאית ללא קץ. זה שמזכיר לנו שהסכסוך הוא לא פחות בנושא המים מאשר בנושא האדמה. ענבתא16:00 הכביש שהורחב חסר תועלת לאור כמות הגשם שירדה. צידי הכביש בלתי עבירים לכלי רכב, אלא אם ברצונם לשקוע בבוץ, ובודאי כך עבור הולכי הרגל.כאשר אנו מגיעות יש 14 כלי רכב בתור, שאינו זז ושנמשך כמעט עד הצומת. כאשר אנו עושות דרכנו אל מגדל השמירה, שמתחתיו נמצאים ארבעה חיילים, מתחיל התור לזוז. ה-“Watch” הגיע והחיילים מרגישים, מן הסתם, שהם חייבים לזרז את העניינים. ואנו לא עשינו דבר מלבד זה שכיבדנו את המחסום בנוכחותנו.מכיוון טול כרם התור הוא ללא סוף. אנו סופרות 24 כלי רכב אבל ייתכן ויש עוד מכוניות קטנות בין המשאיות הגדולות.16:05 מוניות צהובות ומכוניות פרטיות מועברות בהינף יד, אולם לפתע עוצרים מכונית, שנראה שנבחרה באופן מקרי, במיוחד אם יש בה צעיר. תעודות הזהות נלקחות מהנוסעים ע”י המפקד. הוא צועד לעבר המגדל, שיש בתוכו, אנו משערות, מחשב בלתי נראה. המפקד חוזר תוך שתים שלוש דקות, בין אם יש בידו ארבעה או שמונה תעודות. כאשר יש אוטובוס טאניב, אחד החיילים נכנס אליו והשני נשאר בחוץ, כאשר ברור שהמפקד עושה את מרבית העבודה. התור מתחיל לנוע, אולם כיוון שמגיעות תדיר מכוניות חדשות מכיוון טול כרם, הרי שלעולם נשארות לפחות 20 מכוניות המחכות בתור. תנועות ידיים הן אמצעי התקשורת העיקריים, כאשר הידיים מורות להולכי הרגל ולמכוניות להתקדם או להיסוג או שפשוט אומרות “זוז כבר”.ג’בארה16:40 אנו מאומנות עכשיו מספיק ע”י החיילים כדי לומר להם שאנו מתקדמות לא-ראס. במשמרת זו נראה שהם מסמנים לנו “מדוע אתן טורחות לספר לנו. זה בסדר, כמובן.”שער 75316:45 צדו הדרומי של השער סגור. במילים אחרות יש רק נתיב תנועה יחיד ואנו מחכות עד שכמה מכוניות עוברות. אנו שמות לב שיש גם הולכי רגל, בנוסף למכוניות ורכב האמר עומד ליד שני החיילים שבד”כ נמצאים במתחם הבטון (היום בוערת אש בתוכו בצורה מזמינה). אנו שואלות מדוע יש כל כך הרבה חיילים – חמישה – ונענות שרכב ההאמר הגיע רק כדי לשמש בני לוויה לאחרים! תעודות הזהות שלנו נבדקות ע”י חייל גלוי ראש, שאינו מצוות ההאמר, ובגאג’ המכונית נבדק. א-ראסמחכות חמש מוניות צהובות מכיוון טול כרם וצעיר שכבר חיכה בשער 753 במשך שלושים דקות. אנו מנסות לתפוש את תשומת ליבו של המפקד, כדי לברר מדוע הצעיר חייב שוב לחכות. הוא אומר לנו בתוקף “אני עובד”. אולם כאשר יש מכוניות לבדוק, אין מה לעשות וברור לנו שהמפקד מסרב לדבר אתנו.17:05 נעשה קר ואומלל ואנו מתקשרות למוקד ההומניטרי, אולם לפני שאנו מצליחות ליצור את הקשר, הצעיר מורשה לעבור בנפנוף ידיים של אותו המפקד ואנו חוזרות למכונית שלנו.ומי אנו פוגשות אם לא את פארס, שמח ולבוש היטב – אותו סבל שבעבר היה מעביר את מריצתו מעבר למחסום ג’בארה, עליו השלום. זהו משב רוח רענן יחידי בחלק עלוב זה של העולם. הוא קנה חלקת קרקע עם מטע זיתים בג’בארה ושלום לו ולילדיו. השמחה במפגש המחודש היתה הדדית.שער 753שני החיילים המוצבים שם ממשיכים להקשות על חייהם של הולכי הרגל ושל כלי הרכב וכן על שלנו. עדיין פתוח רק שער אחד. אנו מתחילות לעבור, אולם חייל עם כלי נשק מתקרב לרכב ואומר לנו לחזור מעבר לדרך הביטחון. אנו מסרבות – הרי כבר נבדקנו. האם איננו זוכר? זה היה רק לפני עשרים דקות. הוא מתעקש ונוצר עימות. הוא מבקש שוב את תעודות הזהות ואנו איננו זזות. החייל השני גם כן מתקרב אלינו. הדגל המתנופף, שלטי ה-MW מלפנים ומאחור, מכונית עם שלטי זיהוי צהובים וחמש נשים שאינן נראות כמקומיות – ולפתע נדלק אצלם האור: “אתן נשותWatch “. אכן זה מה שהננו.