ענבתא, ג’בארה, א-ראס, יום ראשון 30.07.06, אחה”צ משקיפות: אליקס ו., סוזאן ל. (מדווחת(אורחים: מוניקה פ., סטיוארט ו. תקציר אנו נוהגים לקשור את הנשר עם פטריוטיות (אמריקאית), עם הצבא ועם הגאווה,לכן ייתכן שזה לא היה מפתיע לראות נשר – אם אכן זה מה שראינו- מרקיע שחקים מעל השדות המיובשים מעבר לפונדוק, לא הרחק מההתנחלות קדומים. ציפור עם פרישת כנפיים ענקית, בצבע בז’ עדין וראש לבן. יופי מרהיב. קשה להתעלם מעוצמתו בסובבו במעגלים, גבה מעלינו. לא יכולנו שלא לתמוה איך יתייחס לשליטה המרבית המופעלת על הפלשתינאים בכל מקום, ובמיוחד זו שצפינו היום בצומת ג’ית (ראו דו”ח נפרד) מעבר לשרשרת הגבעות הבאה ובא-ראס, שם ההתנהגות שאינה ראויה לחיילים – או אף לכל בן-אנוש הגון – שם ללעג את מושג ה”גאווה” במובניו השונים. ומה ביחס לנאמר במשלי (ט”ז: י”ח)”לפני שבר גאון; ולפני כשלון, גובה רוח” האם אין זה מתייחס לכך שעם שהוא בעל יתר בטחון עצמי ויהירות כמו שלנו יגיע לשבר – בטווח הארוך? בדרך לענבתא אנו נוכחים בהוכחה למה ששמענו מאנשי בית איבא: שמחסום שבי שומרון, שנשמר היטב עתה בעזרת מגדל שמירה צבאי חדש לגמרי וחומה מקושטת בצורה נאה (למען המתנחלים), חסום לחלוטין, אף לאמבולנסים ובוודאי לתושביה של סבסטיה, הנראית בדיוק מעבר למחסום. אין פלא שאנו רואים את המיניבוסים עושים את דרכם הפתלתולה דרך השדות, תוך הנחה שיוכלו עוד למצוא דרך לעבור את התעלות והתלוליות שהוצבו מחדש ע”י הצבא.ענבתא 16:30 יש תנועה רבה, המתמשכת כל הדרך אל הצומת עם כביש האפרטהייד. איש הקפה מברך אותנו כאן לשלום “גמרתי את כל הקפה להיום”. יש מצב כאוטי עם שפלדוזר צבאי ענקי הפורץ את דרכו לצד משאיות ומכוניות. יש גם דין ודברים עם האנשים המחכים באזור תחנת המוניות – שני חיילים צועקים על פלשתינאי שבנקודה זו לא יכולנו לוודא אם הוא מהשטחים או מישראל. או אז מגיח ג’יפ משטרתי כחול, ממנו יורד שוטר וצועק “כל ישראלי שיימצא כאן מפר את הפקודה (לא ברור איזה) וייקנס בסכום של 5,000 ₪” עתה מתברר לנו שהמחסום סגור. ואכן לפנינו יש עוד טרקטורים וציוד מכני כבד וחייל בודד ליד מגדל השמירה הצבאי המודיע לנו שהמחסום אכן סגור, אך רק להיום. הוא עובר שיפוץ (הכוונה יכולה להיות הרחבה או לא). הוא יהיה “כולו חדש” ו-“ייפתח שוב מחר”. אולם אנו שמים לב שכרגע אף אחד לא עובד… על הולכי הרגל המגיעים עם ילדים ועם חבילות מטול כרם מוטלת הליכה ארוכה יותר מהרגיל ואישה מתחשבת הנוהגת ברכבה יותר קרוב כדי לעזור להם זוכה לצעקות מהחייל.ג’בארה 16:55 מוצב מרוחק ונשכח כמו מהמערב הפרוע, אבל חדש למדי לא מזמן. הפלשתינאי שנשות מחסום ווטש פגשו לפני שנה שוב מתגורר במתחם המעצר הריק. יותר העניינים משתנים, יותר הם משתנים לרעה. שער הילדים, 753, איננו מאויש ואנו נוהגות ישר דרכו אל המחסום המאובק, המיובש והרותח מחום.א-ראס17:00 התנועה מזדחלת במורד הגבעה בכיוון טול כרם. היה “בלגן”, מתלוננים החיילים ומוסיפים שיש “סגר” (ההיגיון שבקשר בין פקקי התנועה והסגר הוא מעל לבינתנו). הולכי רגל עם ילדים, חבילות, שקי פלסטיק וקופסאות גדולות, המכילות עוגות או דברי מאפה, מתנהלים לאטם במעלה הגבעה לעבר המוניות שבצד השני של גושי הבטון המסמנים את המחסום. בצד גושי הבטון האופקיים בכיוון טול כרם עובדים שלושה חיילים באופן רצוף, אך ללא מאמץ יתר. אין המצב כך בגושי הבטון האנכיים בצד המחסום הפונה אל הכפר ג’בארה. שם ניצב חייל בודד, גבוה מעל הכול, המנצל את מיקומו ומעמדו כדי להדגים את ההיבטים האפלים יותר של הטבע האנושי. נאמר לנו שעלינו “לעבוד בצפון ולא לבזבז את זמננו כאן”. הפלסטינאים, כמובן, או שאינם מטופלים כלל, כי החייל צריך להתבונן בציפורניו, לאכול תפוח או לצעוד מסביב לקינו; או שהפלסטינאים זוכים ליחס של בוז, הגובל בדחייה או הכחשת קיומם. עד כדי כך שלצעיר הזוכה לטיפול זה נאמר ע”י החיילים בגושי הבטון האופקיים שהוא יכול להמשיך לג’בארה. פסק דינו של החייל שבעמדה הגבוהה בוטל.שניים מהחיילים שבגושי הבטון האופקיים מתלוננים למפקד הסמל שאין להם מים – מצרך נחוץ ביותר במקום שכוח האל הזה. רכב מסוג ‘האמר’ מגיע בהקדם עם מצרכים טריים. כל ארבעת החיילים בצירוף חבריהם שהגיעו ברכב מטפלים בכך.בנקודת זמן מסוימת, חמישה חיילים עוסקים בשפיכת מים וקרח ממיכל אחד למשנהו. הרכבים והולכי הרגל הפלסטינאים חייבים לחכות, לחכות ועוד לחכות.קבוצה של שבעה עובדים חקלאיים מחכה מאז שהגענו לפני כמחצית השעה. “הם נבדקים” נאמר לנו ותעודות הזהות שלהם נמצאים לבטח בקינו של החייל שעל הגובה. מפעם לפעם מבוצעת שיחת טלפון, אולם רוב הזמן התעודות משמשות למשחק בעוברם מידו האחת לשנייה. החייל דואג לקחת את זמנו לגבי הכול ולגבי כולם. לבסוף הוא קורא לאחד הצעירים ונותן לו הרצאה מגבוה, כמובן: “באת מטייבה (מן הסתם בניסיון להרוויח כמה שקלים), אבל זוהי הפעם האחרונה…”. עוד המתנה עד שהשני יכול לעזוב לאחר שקיבל את אותה ההרצאה. יש עדיין ארבעה בהמתנה בזמן שאנו עוזבות. 17:35 לגבר המבקש לבקר משפחה בג’וברה אין אישור – רק תעודת זהות וחתיכת נייר.הוא בא מטול כרם ומבין מעט מאד עברית. החייל יורד מקינו כאשר האיש מתחיל לצעוד לעבר הכפר, “מה אתה חושב לך?” הוא לוקח מהאיש את חתיכת הנייר ודוחף אותו לכיסו, לקולות התדהמה וההזדעזעות שלנו. הסמל מגיע מגושי הבטון ומבהיר, בטון אחר, שאין כל אפשרות שיעבור ומאידך לא ייתכן שחייל יחביא את חתיכת הנייר. 17:45 בעוזבנו את ג’וברה, נבדקות תעודות הזהות שלנו ומכונית משטרה כחולה חוסמת את הכביש, כך שכל מכונית ישראלית חייבת לעצור ולהיבדק לפני שתכנס לשטחים המוחזקים.