ענבתא, ג’בארה, א-ראס, יום ראשון 2.7.06, אחה”צמשקיפות: עליה ס., סוזן ל. (מדווחת) תקציר דרך אחת להתמודד עם חוסר האנושיות שהיינו עדות לה היום היא לדווח עליה. החיילים שאנו רואות ושלעיתים תכופות, מתנהגים רע, מגלמים לעיתים בבירור לעיתים באופן פחות מובהק את הבוז שמועבר אלייהם מגבוה ע”י החברה המיליטריסטית שבה אנו חיים. היום, עם הפלישה לעזה והזוועות שמתלוות אליה, מנטליות ה ‘אדם לאדם זאב’ נראית אקוטית באופן מיוחד, ומפצירה בנו לנסות להבין יותר לעומק מה פרוש הדבר להיות אנושי. ברור מאליו שאיך שאנו מתייחסים לאחרים הוא חלק משמעותי מהמרקם המוסרי שלנו. אין כל הצדקה לנסות לברור בין יחס זה או אחר, שלנו, או של החיילים, לאחרים. או שאנו (מוסריים) או שאיננו. היחס האכזרי והלא הומאני שצפינו בו, אינו רק שלילה של זכות אנוש בסיסית, אלא מניפסטציה של בעיה מוסרית מעיקה והשפעתה ארוכת הטווח על החברה שבה אנו חיים.בדרך לענבתא17:15 בדרך לענבתא אנו מתפעלות מהאופן שבו המיניבוסים הפלשתינאים מצליחים להתגנב מעבר לתלולית בצומת של דרך 60 ו-57 ע”מ להגיע לדרך הסלולה שעליהם לנסוע בה כדי להגיע למקום חפצם. 17:25הטור להיכנס לטול כרם אינו ארוך באופן מיוחד ברגע זה, אין יותר מ-8 או 10 רכבים, לעומת זאת בטור מתוך טול כרם אין הסוף נראה לעין. יש שני חיילים בצד שבו אנו עומדות ושני חיילים איטיים בצד השני. הבדיקה שם אורכת עד כ-5 דקות לכל רכב וכן יש מספר ‘פסקי זמן’ לצורך פטפוט ביניהם. עכשיו יש חבית נפט ריקה ואומללה בכל צד של המחסום ע”מ לסמן את ה’מסלולים’ הפיקטיביים שמאפינים את המחסום המקולל הזה. אנו מצוות היכן לעמוד ע”י חייל שלהוט לחלק פקודות, שמתייחס באופן דומה לתושבים. ‘אני לא רוצה לשמוע אותך’ הן המילים שמקדמות את פנינו ומופנות לפלשתינאי הולך רגל, בהתקרבנו אל עמדת הבידוק במגדל הצבאי. ברור שלמפקד, סמל בדרגתו, יש דעות אחרות שהחייל ממהר לסתור.17:30 אותו חייל שלהוט לחלק פקודות מסביר שוב ושוב לנהג משאית קירור ישראלי שבשום אופן לא ניתן יהיה לפרוק את מטענו במקום. שוב ושוב מוסבר נוהל ‘גב אל גב’ לנהג הצעיר שמקבל הוראה לסוע לארתאח. ישנן הרבה משפחות ישראליות פלשתינאיות היום שמצוידות בתעודות זהות כחולות וניירות להוכיח קשרי משפחה בטול כרם. רופא בדרכו להדסה, שנאלץ לפלס דרכו בהסברים דרך המחסום כשאותו חייל שלהוט לחלק פקודות מפטיר בחצי קול ‘ממש רופא’. 17:45כל התנועה נעמדת כרגע. אין מקום למשאיות הענקיות וכל שאר הרכבים לעבור במה שהיתה פעם דרך כפרית. אין פלא שלוקח לעיתים שלוש שעות לעבור כאן.ג’בארה 18:00בעוצרנו לפתוח את השער הבלתי מאויש בצד הדרומי של המחסום אחד החיילים מגיע מכוון טור הרכבים הארוך המנסה להכנס לישראל. הוא מסתכל בתא המטען ומתעקש לשמוע מה יש בחבילות על הספסל האחורי. ואז הוא ממשיך ואומר לנו שבדרכנו חזרה מא-ראס עלינו לצפצף והוא יפתח את השער: ‘זה המחסום שלי, לא שלכן’ למותר לציין שצפצוף בודד בדרך חזרה לא מקבל שום תגובה. אתנחתא קומית: מכשול, למעשה מחסום במעלה ההר לכוון הכפר. סוס בודד קשור לחבל ארוך עומד באמצע הדרך. אנו שמחות להקיף אותו. מחסום מסוג זה אפשר להתגבר עליו. ולא קשה לנחש מה השאיר הסוס על הדרך בדרכנו חזרה. עכשיו יש שני חיילים שמאיישים את המחסום הישן בשער 753. השערים פתוחים לרווחה אך לא קל לעקוף את עגלת האלטע זאכן שרתומה לסוס. א-ראס 18:05 שני חיילים בעמדת הבטון בצד טול כרם, שניים בצד של א-ראס ואחד במגדל צבאי גבוה. השקט של המקום מופר ע”י צעקות של חייל שאומר לנו לא לעמוד לצד קבוצה של שמונה פלשתינאים שמסתופפים להם בחום ובאבק בצידי הדרך: ‘זה מסוכן’ . לעומת זאת חייל אחר קורא אותם אליו אחד אחד בלחישה, כך שלא ניתן לשמוע אותו בברור, ומתחיל במעין חקירה. אנו לא שומעות את המילים, אך נראה שהשאלות הן שאלות אינפנטיליות בענין הצבעים שעל בקבוק ריק שעומד על בלוק הבטון. ניתן לראות שהחייל משעשע כך את עצמו ואת חברו שבמגדל התצפית.משאית מלאה בכבשים מפלסת דרכה מכוון טול כרם, עוצרת בדרך לאסוף נהג של משאית שנתקעה. החייל סיים את חקירתו והוא וחברו נהנים לצחוק בעוד הפלשתינאי חוצה את דרך העפר הרחבה להצטרף לשאר הקבוצה של פלשתינאים שמחכים בסבלנות. מנטליות ה’אדם לאדם זאב’ ממשיכה…