ענבתא-ג’בארה, יום ד’, אחה”צ, 16.11.05 משקיפות: רעיה י’, דבורה ל’ (מדווחת)ענבתא16:45 – בדרך מבית-איבא לג’בארה אנו עוברות בכניסה לצומת ענבתא. המחסום נמצא מיד בפניה. חמש מכוניות ממתינות בתור להכנס וכאותו מספר בתור היציאה (את המכוניות היוצאות ראינו כאשר היינו במעלה הכביש ליד עינב, כאשר אורותיהן נראו מבעד לשיחים). כמה חיילים בדקו את המכוניות.ג’בארה16:54 – אנו עוברות על הגשר מעל כביש טול כרם – קלקיליה. לא היה מחסום על הכביש. במחסום ג’בארה 3 משאיות ממתינות בתור היציאה מטול-כארם. פרט לכך המחסום ריק.16:58 – באיזור המחסום הנושק לכפר ג’בארה עמדו 10 אזרחים אשר חזרו מעבודה בישראל. היו להם אישורים. חלק מהאישורים לא היו בתוקף. כולם חייבים באישורים חדשים בתוקף מתאריך 13.11.05. חיילת המ”צ היתה ותרנית. היא אמרה לנו כי עובדים רבים ניסו להגיע למת”ק לחדש את ההיתרים ונדחו. היא לא היתה יכולה להבין מדוע והזכירה להם שמחר עליהם להכנס דרך הבנין החדש של מחסום שער אפרים ולא כאן. היא אמרה כי העובדים אינם יודעים יותר איפה לצאת ואיפה להכנס בגלל שכל כמה ימים המחסום בשער אפרים נסגר ואז עליהם להגיע לג’בארה. היו שני מעוכבים אשר שוחררו מיד כאשר דיברנו עם החיילים. נראה היה שהחיילים מאוד רצו לשוחח איתנו. הם שאלו מדוע לא הגענו מוקדם יותר בגלל שאז היה בלגן רציני. היו 30 שב”חים שחזרו מעבודה בטייבה והגיעו בבת אחת למחסום. החיילים עיכבו אותם עד שבדקו את ת.ז. שלהם בטלפון. החיילים סיפרו לנו כי פחדו להחזיק כל כך הרבה פלשתינים במחסום בבת אחת. הם חשו כי חייהם בסכנה. “…אפילו אם רק אחד מתוכם היה מסוכן זה היה מספיק.” אמר חייל אחד. הרגשנו שהחיילים רצו מאוד שנהיה שם כדי להגן עליהם. זה היה מוזר.נכנסנו עם המכונית לתוך כפר ג’בארה כדי להגיע לשער 22 (שער הילדים). חשבנו שהשער יהיה פתוח בין 17:00 ל-18:00 אך הסתבר כי השער נפתח בין השעות 16:00 – 17:00. החיילת אמרה לנו שלחלק מהפועלים החקלאיים בג’בארה יש אישורים המאפשרים להם לעבור רק משער 22 ולחלק יש אישור מעבר במחסום. בצאתנו מהכפר אחד החיילים עצר אותנו ושאל “אינכן מפחדות לנסוע לשם?” שאלתי אותו כמה זמן הוא כבר מוצב במחסום, הוא ענה שרק שבועיים. אמרתי לו שלאחר זמן מה הוא יבין שזה לא היה כל כך מסוכן כמו שהביאו אותו להאמין.17:20 – אנו עוזבות ונוסעות הביתה.