ענבתא, ג’וברה, יום ראשון 4.6.06, אחה”צ משקיפות: עליה ס. סוזן ל. (מדווחת) תקציר’צאו לבדוק את המחסומים’ נאמר בעיתון של היום, בסוקרו את מדריך ה ‘לונלי פלנט לישראל והשטחים’ שאמור לצאת לאור בקרוב. המחבר של המדריך טוען ש’כשעוברים את המחסומים…לומדים מנסיון מה קורה בשטחים… כמה זה לא נעים להיות פלשתינאי…’ אכן כך. ואולם אף תייר, אף מבקר אינו רואה את העובדות הבלתי נלאות בשטח- את הבניה וההריסה ושוב הבניה בגו’ברה. איש אינו רואה את השחיקה הבלתי פוסקת של עם שאינו יכול יותר לעבור בנסיעה או ברגל מחסום כלשהו, את ההלקאה עד כניעה בדרכים שבני אנוש המציאו ועדיין ממשיכים להמציא, את המגבלות המשתנות מיום ליום, שמותירות מעט מאוד רכבים או תחבורה ציבורית ופחות ופחות הולכי רגל על הדרכים. בדרך לענבתא, בשיפולי דרך האפרטהייד של שבי שומרון, אמבולנס צבאי יוצר מחסום זמני לרוחב הדרך, תוך שהוא ממתין לאדם ששוכב חשוף על אלונקה ומועבר ממשאית צבאית מצוידת היטב. 1805 ענבתא קיץ: הציפורים עוד מציצות והצרצרים מצרצרים אך הקוצים, הדשא והפרחים כולם כעת אוסף אחיד של צהוב קש. עצוב! וכך גם אין תור, אין הולכי רגל, אין עבודה לאיש הקפה שיושב לצד הכביש עם הפינג’אן שלו בעוד מולו בצד השני של הכביש נח לו מוכר משקאות קרים.השקט המפחיד קמעה של סצינה פסטורלית זו מופר לבסוף ע’י חריקה של ג’יפ צבאי שמביא עימו ענני אבק בעוברו עלינו במהירות שעולה בברור על 130 קמ”ש. אחריו טיפה יותר לאט אך עדין ברעש רב מגיע ג’יפ נוסף. החיילים במחסום אינם שמים לב, ממשיכים לבדוק מכוניות שיוצאות מענבתא. בצד השני אין בדיקה בכלל. אין הולכי רגל. רק הרכבים, כשישנם, עומדים בטור מופתי, מחכים, פשוט מחכים.1830 גו’ברה עיר רפאים ומחסום רפאים. מחסום שהיה. טור ארוך של מכוניות שמחכות להכנס אל תוך הקו הירוק. מעט חיילים. אין הולכי רגל. תא המעצר בצד הדרומי של המחסום ריק. חייל אחד מאייש את הבוטקה שלו שם. דרך העפר הישנה לטול כרם ג היא כבר איננה. איש לא זז. חום של אמצע הקיץ. שגעון של אמצע הקיץ.