ענבתא, יום ב’, 10.4.06 , אחה”צמשקיפות: ניבה ד’, מיכל א’, ציונה ש’ (מדווחת)אורחת: אפרת ק’ענבתאהמאפיין את היציאה הזו מטול כרם הוא עומס של כלי רכב הממתינים שעה וחצי עד שעתים בתור, כדי להיות מופנים למחסום ג’בארה. מאוחר יותר בהגיענו לג’בארה הסתבר לנו כי גם מחסום זה היה פקוק לחלוטין במשך כל שעות אחר הצהרים בשל עבודות בנייה במחסום. מאחר שחג היום, משפחות עם ילדים קנטנים היו מטורטרות במשך שעות, טרטור המלווה גם בהשפלה, כפי שיתואר להלן..15:45 – כלי רכב מעטים בכניסה לטול כרם, אולם ביציאה משתרך טור של כ-15 מכוניות. נהג משאית אחד עקף את התור. מכאן ואילך הכל נעצר. בדיקת הרכבים נפסקת, החיילים עסוקים עם הנהג, כ-30 איש ממתינים עם התעודות ביד, ואיש אינו פונה אליהם אלא בקריאה “אחורה”, מפעם לפעם. בינתיים גם תור המכוניות בכניסה מתארך. לשאלתנו מדוע אין מעבירים בינתיים את האנשים וכלי רכב אחרים – אנו מקבלות תשובה – “שהם יגידו לו”, במלים אחרות ענישה קולקטיבית בשל חצוף אחד.16:10 – סוף סוף המשאית העוקפת זזה, ומתחילה בדיקה של כלי הרכב, ושל הולכי הרגל, אך בשל הבדיקה הנערכת רק בכניסה או ביציאה התהליך איטי.16:15 – מכונית ובה משפחה עם שני ילדים קטנטנים מגיעה מחסום מכיוון טול כרם. האיש מופנה ליציאה מ’גבארה. הוא מנסה להסביר : -” אני בא מג’נין לרמאללה, כבר שש שעות בדרך עם ילדים קטנים. החייל לא מסכים: “לך מהגשר”. -“אבל אני עייף, הילדים עייפים” – “אתם אשמים”האיש, בעל מראה מכובד , מנסה לשכנע אותו: “תסתכל עלי, על הילדים, מה אני לא בן אדם?” במהלך הדיאלוג אומר לו החייל: “מה אתה חושב, שאתה יכול לעבור ממקום למקום, לנסוע, ללכת מתי שתרצה?” אפילו בלי לחוש מה משדרות המלים שלו. התערבות שלנו לא עוזרת. עד שהאיש פולט : “אני חבר הפרלמנט הפלשתיני”.ואז החייל מתרצה, מבקש ממנו תעודה, ונותן לו לעבור. 17:10 – נהג במכונית עם שני ילדים קטנים ניגש למחסום. מספר שהוא גר ליד אריאל. הוא מורה לנהיגה, ותלמידים מחכים לו, גם הוא נשלח לעבור דרך ג’בארה. האיש טוען, שגם דרך ג’בארה לא ניתן לעבור, אולם זה לא עוזר. כאמור הסתבר שבמחסום ג’בארה היה עיכוב עקב עבודות הקמת המחסום, שהן “לטובת הפלשתינאים”, כמובן.. 17:15 – בינתיים בכניסה לטול כרם התארך התור עד לצומת. אנו מתקשרות לחמ”ל לבקש שישלחו תגבורת. התשובה: “אסור לנו לדבר אתכם.” מתקשרות למת”ק, התשובה: “אין לי קשר למפקד, אני לא יכול לומר לו מה לעשות.”כדאי לציין כי שבוע קודם לא זו בלבד, שמותר היה לדבר איתנו, אלא שבקשתנו נשקלה וטופלה כראוי.