08:15 – פארסייה
בהגיענו מייד נחלקנו לצוותי ליווי רועים ולצוותי נוכחות מגינה (שהייה במגורים עם המשפחות מסביב לשעון). שניים נשארו בפארסייה לנוכחות מגינה. מזג האוויר היה נעים, קריר, הנשים הכינו את ארוחת הערב לשבירת צום הרמדאן. אחרי מנוחה עם הילדים בבתים חלבו את הכבשים, גיבנו גבינה והמתינו לרועים שישובו.

המתנחל גלעד ירד עם העדר שלו ועלה על שדה פרטי זרוע בחומוס. השדה שייך לפלסטיני תושב טובאס, שאינו מגיע לעיתים קרובות לראות את הנזקים וכן אינו יכול להתלונן במשטרה בזמן אמת. כך המתנחלים משתלטים על התבואה שהם מגדלים ובכלל על השטחים שלהם. זאת פעילות קבועה המתרחשת ללא הפסקה ותכליתה הגלויה להתיש את המקומיים ולזרז את הטיהור האתני של הבקעה מהילידים. להזכיר שאלה חיים באזור כבר למעלה מ 100 שנים.

באזור בקעות וחמרה המכונה אלמקאסר, שלוש מלוות יצאו עם העדר של נ’ למרעה. העדר רעה בשקט תוך כדי הליכה ובשלב מסוים חצו חפיר שנחפר בימים אלה לאורך כל הבקעה (במקביל לכביש אלון). חפיר זה מפריד  בין השטח המזרחי של הבקעה לבין המערבי ומאפשר שליטה על תנועת הפלסטינים משכם וטובאס. הם יכולים לנוע רק דרך מחסומים כמו חמרה. פתאום הגיע כוח צבאי, שהפריד בין הרועה והעדר ועיכב אותם בטענה שאסור להם להיות שם. למה? כי החפיר הוא גבול (!). הן עוכבו כשעה עד שהצלחנו להתלונן לצבא והן שוחררו.

אבל השקט לא חזר. באותו זמן קיבלנו קריאה מעין חילווה שמתנחלים מסתובבים בין הבתים ועומדים להיכנס לתוכם. המלוות נסעו לשם ומצאו שני ילדים  מהתנחלות משכיות (בני 10,15) שהסתובבו וחזרו לביתם. כבר בגיל הזה הם אינם חוששים ומסתובבים כאדוני הארץ.
רועה אחר צלצל מאל-מליח ודיווח שהוא מותקף על ידי נערי גבעות, שיצאו מהמאחז של בנצי. התוקפים הבריחו את הפרות ורצו כנראה להרוג את הרועה. זה ברח והסתתר ואביו הצליח להימלט יחד עם הפרות לעבר ההרים. הגענו כולנו למקום. שתיים צילמו את המתרחש והאחרים אפשרו לעדר לעלות את ההר ואז הבאנו את הרועה שברח לביתו.

במקביל שלושה מלווים גבו מרועי עין חילווה עדויות על ההטרדות בחודש האחרון על מנת להגיש תלונה לשלטונות הצבא ולהתלונן אח”כ לבית המשפט על מניעת מרעה.

עם ערב הגענו ללינה, עוד היה צורך להקפיץ ילד של רועה לבית החולים בטובאס.
שאר הלילה עבר בשקט ויצאנו מהבקעה למחרת ביום ראשון בשעה 6.00 בבוקר.