עוד מפגש מוצלח – הגיעו יותר מעשר נשים, וניכר בהן שהן באות בשמחה ובציפייה.

מאז שהילדים יצאו לחופשת הקיץ – מסתבר שבגדה אורך החופשה שלושה חודשים! – המפגשים הומים במיוחד. בזכות הצבעים המיוחדים והרעיונות של מיכל הילדים עסוקים ונהנים, אם כי לקראת תום השעתיים הם כבר קצת קצרי רוח וכדרכם של ילדים מציקים זה לזה וגם לאמותיהם. אבל כאן אין כנראה ארגוני הורים שיתבעו את קיצור החופש הגדול…

שמתי לב שבזמן התרגול הגופני הנשים כמהות לקצת שקט וניתוק מהילדים – לאחרונה הן ממש סוגרות את הדלת של החדר הקטן ומשתדלות להשאיר את הילדים מעברה השני… אז הבאתי היום רדיו-טייפ-דיסק "של פעם" ועשינו תרגול לקולה של מוזיקה הודית רגועה כדי למסך קצת את רעשי הרקע. נדמה לי שהן נהנו מזה… לפעמים קצת קשה לדעת, אני שואלת אם יש להן הערות או שאלות ומבחינתן תמיד "הכל טוב"… ואני לא תמיד יודעת אם זה מנימוס והכנסת אורחים יפה או באמת…

היום הצטרפה אלינו לראשונה פריאל, שמדברת ערבית "אמיתית" מהבית, ולא כמוני שברי מילים ומשפטים. נוצרו שיחות אישיות יפות בינה לבין הנשים. הן גלויות לב וכנות. מפתיע עד כמה הן נותנות בנו אמון, אף שההיכרות קצרה יחסית. עם זאת, על נושאים פוליטיים לא מדברים, בינתיים…

מאז שהתחילה החופשה מצטרפות גם חלק מהבנות הגדולות, תלמידות התיכון. מעניין לשמוע מהן על עצמן ועל תוכניותיהן. ס', בתה של כ', בת 16 ורוצה להיות רופאה. אביה תומך בה ורוצה שתלמד מחוץ לגדה, וגם מתנגד לכך שתחבוש כיסוי ראש. מסתבר שכבר בגיל הנעורים חלק מהבנות מתחילות לחבוש כיסויי ראש – לרוב זאת החלטה משפחתית. ס' מתהלכת בג'ינס ובראש גלוי, כולה חיוכים. אני מאחלת לה שתמשיך כך, ותוהה עד כמה הדבר יהיה אפשרי בשנים הבאות…

בשבוע הבא יש לנו מפגש אחרון לפני הרמדאן, ואנחנו מנסות לחשוב על רעיון "חגיגי" יותר שישתלב במפגש. עוד לא ברור אם ובאיזה אופן תהיה פעילות בתקופת הרמדאן עצמה, נדבר על כך עם הנשים בפעם הבאה.