קלנדיה. ג'ונגל בווילה - על שערים נעולים וחלומות על עגבניות
אלו שבעל כורחם נזקקים לחצות את הגשר שמחבר בין הכאן – ירושלים רבתי, לשם – מחסום קלנדיה בואכה הגדה המערבית, נאלצים לעשות דרך ארוכה בת כמה מאות מטרים, דרך קשה, מפותלת ורצופת מהמורות, חלקה בעליות וחלקה בירידות.
זמן רב עובר מרגע הצבת כף רגלו של אדם בפתח הגשר עד הגיעו ליעדו, לצדו האחר.
נכון שיש שער חשמלי שביכולתו לחסוך את העינוי המתמשך הזה, שחוסך את העלייה ההליכה והירידה, שמוביל לישירות לשטח ירושלים, אבל השער תמיד נעול והכרטיס שפותח מצוי בידי מפעילי המחסום בלבד, כך שכל מי שנזקק לעשות את הדרך שקצרה בקו אויר אך בפועל ארוכה, אין לו ברירה, והוא נאלץ לעשות את הדרך הארוכה והמפרכת, בימי החום הלוהט או בימי קרה ורוח סערה, ושלא כמו במדינות העולם אין מעלית לנכים , לקשישים ולאמהות שדוחפות עגלות.
*
מכר שביתו בעיירה סעיר שבנפת חברון, “הכי גרוע זה בחברון” אמר וסיפר שהוא מומחה בגידול ירקות, שבמשך שנים, עד השבעה באוקטובר 23, היה מועסק במשתלה בישראל ופרנס את משפחתו בכבוד. גם היום יש לו קשר עם בעל המשתלה שמטלפן מעת לעת ומפציר בו לחזור, “אבל איך? הם לא נותנים לעבור, לא נותנים לעבוד, לא נותנים להתפרנס“.
האיש חולם על עגבניות שיוכל להביא לילדיו. חולם. אבל אין כסף לקנות עגבניות ואלו נשארו בגדר חלום.
בצר לו, נפרד מבני משפחתו ועבר לשהות ולעבוד במרחב שסביב מחסום קלנדיה, שהוא מקום מקבץ לאנשים רבים, כאן הוא עובד כשכיר, כסוג של נהג טקסי על רכב של אדם זר. אבל גם כאן, בגלל הסגר שמתמשך ומתארך, אין לעוברים והשבים די כסף להשתמש בשירותיו שלו כבשירותי מכריו והוא ממשיך לחלום על עגבניות לילדיו שנשארו בבית בסעיר.
- לפני שנים אהוד ברק, בהתייחסותו למדינת ישראל טבע את הביטוי “וילה בג’ונגל”.
במצב הנוכחי ראוי להפוך את הביטוי, כי ישראל הפכה להיות “ג’ונגל בוילה”.
תיאור מיקום
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-