קלנדיה - המחסום נסגר זמנית בגלל חפץ חשוד
בוקר רע בקלנדיה
הגענו לצד הצפוני של המחסום בשעה 6:00 וב-6:30 חשבנו שהמשמרת כבר נגמרת, כי התורים שהיו די ארוכים במשך חצי השעה, נעלמו לתוך הסלאלומים. אולם, הם נוצרו מחדש כמעט מיד ואז, בשעה 6:45, ראינו שאנשים שהיו בפנים חזרו בחזרה החוצה והודיעו שהמחסום סגור. איך? למה? לא אמרו להם. חיכינו מספר דקות וצלצלנו לחנה בר”ג לשאול אם היא יכולה לקבל הסבר שנוכל להעביר לאנשים ששואלים מה קרה, מה לעשות, וכו’.
תוך כמה דקות חנה חזרה עם המידע שהמחסום נסגר בגלל חפץ חשוד. גם ראינו שאף על פי שהתנועה המשיכה דרך מחסום הרכבים דרומה, למזרח ירושלים ובעצם כל מקום בישראל, לא הייתה תנועה כלל בכיוון כפר עקב ורמאללה. הלכנו עד הגדר שמפריד בין הכביש צפונה מתחם המחסום החדש וראינו שהכיש הזה היה חסום פעמיים: גם על ידי שער (בצורת דלתות נעולות) וגם על ידי שתי זרועות דוגמת אלה שחוסמים כניסה לחניונים.
כיוון שרוב הפלסטינים נשארו אחרי סגירת המחסום והתגודדו על ה”מרפסת” (חלק של הכניסה לבניין המחסום שגם כולל שלושת הסלאלומים), כדי לשאוף אוויר אנחנו עשינו סיור של המתחם שפעם היה החניון הצפוני של המחסום ועכשיו נסלל ליצור מעברים למיניבוסים של התחבורה הציבורית הפלסטינית (רק אחד הגיע בשלוש השעות שהיינו שם). בחלק הצפוני של המתחם יש רצועה המסומנת לחניית מכוניות, אבל אף פעם לא ראינו מכונית שם. התכנון של המתחם הזה – שפעם חנו בו בערך 100 מכוניות – נראה היום קצת הזוי ולפחות בזבוז של מרחב יקר. אבל בואו לא נתפלפל על זה היום.
בשעה 7:35 הגיע אוטובוס תיירים מלא פלסטינים מכל הגילים שכנראה היו בסיור בישראל והיו צריכים לעבור את המחסום רגלית. כולם ירדו מהאוטובוס והצטרפו להמון על ה”מרפסת” והמדרגות שעולות אליה ל-10 דקות, בערך, ואז עלו בחזרה על האוטובוס ועזבו את המקום. חשבנו שאולי הם הלכו לשתות קפה בכפר עקב או רמאללה ויחזרו יותר מאוחר בתקווה שהמחסום ייפתח. מצדנו, גורלם לא ידוע.
פחות מחמש דקות אחרי שהם עזבו, בשעה 7:50, האורות האדומים שמסמנים קרוסלות סגורות הפכו לירוקים, אנשים התגודדו בכניסות לסלאלומים ולאט לאט יצרו תורים, התנועה דרך מחסום הרכבים צפונה התחיל מחדש, ונראה כאילו שהמצב חזר למה שהיה בשעה 6:45 כאשר המחסום נסגר, פלוס קהל עוד יותר גדול שהצטופף עוד יותר בתורים.
מטעמי בריאות, אנחנו חיכינו עד 8:30, כאשר התורים כבר נבלעו לתוך הסלאלומים, כדי להצטרף לתור הימני ושמרנו מרחק בתוך הסלאלום (היחידים שעשו כך) אבל אחרי שנכנסנו ל”חדר ההמתנה” (השלב בין הסלאלום לאזור הבידוק), החיילים לא סגרו את הקורסלה, כך שכל החדר התמלא באנשים באופן צפוף. שמענו צלילים מרובים של הסתובבות קרוסלה בחדר ליד, בדקנו, וראינו ששם התורים היו קצרים כי הכניסו אנשים דרך שתי הקרוסלות (בחדר שלנו רק דרך אחת) ועברנו לחדר ליד–שוב מטעמי בריאות.
בבידוק, ראינו שרק שליש מן מכונות הסריקה פעלו והיה רק חלון אחד להראות מסמכים לחייל עבור אלה שאין להם היתר ביומטרי—אז שוב, היה תור צפוף כדי להגיע לחייל הזה.
מהרגע שנכנסנו לסלאלום בחוץ עד שסיימנו את הבידוק עברו 30 דקות ועזבנו את הבניין בשעה 9:00.
אין מה לומר על סגירת המחסום בגלל חפץ חשוד: זה קורה. וכדי להיות “לרג’ “, נניח שאפשר לחיות בלי מידע על למה סגרו ומתי בערך אפשר יהיה לפתוח שוב. אבל כפי שאמרנו בדו”ח הקודם שלנו: ניהול המחסום שנבנה לכלול מספר האנשים שהיו הבוקר עם רק שליש או פחות מן המשאבים הטכניים ואנושיים של המחסום, ודווקא בזמן מגיפה, הוא מפגע תברואתי מן המדרגה הראשונה ומוחק את כל המאמץ האנושי וההשקעה הכספית שהשקיעו בבניית המחסום הזה כדי לשפר את המעבר. וגם מראה, לצערנו הרב, שמחסום חדש או לא חדש, לא השתנה כהוא זה הזלזול שיש לרשויות הכיבוש כלפי הפלסטינים. זה הלקח של היום הזה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-12-2026קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
-