קלנדיה - הפלסטינים מדברים אודות מצוקות, כאב ומחסור
“הדיבור הוא תרופה בדוקה“, כתב פרימו לוי.
בגלל משפט שכזה אני באה להקשיב לאנשים ולילדים שזקוקים לכך בימים אלו. הם דברו אודות מצוקות, כאב ומחסור שכמותו לא ידעו.
בצל המגדל הפינתי פגשתי מכרה, אישה זקנה שלפרנסתה מוכרת בקבוקי מים קרים.
בעוד אני חובקת את כתפיה של האישה והיא את שלי, פלחה את האוויר קריאה רמה: “איבדת את השכל שלך יא משוגעת!”. הצועק היה חייל שנשען על אדן החלון שבראש המגדל. “הוא ראה שאת יהודייה”, אמר אדם שנקלע למקום.
כוונתי את המצלמה לעבר פניו והגיבור ברח פנימה ונעלם באפלת המוצב.
לא הייתה זו פעילותו היחידה של החייל האמור באותו אחר הצהריים. מעשה שהיה כך היה:
כשישבתי במקום הקבוע על הבטונדה הקבועה מול מחנה הפליטים, נגשו אלי נסערים ומבועתים שני ילדים רוכלים בני 14-15 וספרו שקודם, טרם בואי, החייל שלמעלה הוציא מהחלון את קנה הרובה, כוון לעברם ו: בום, בום, בום. לא, הוא לא פגע. זה בגלל שהוא בן זונה, אמר צעיר שאישר את סיפור הילדים.
כשהלכתי לעבר המחסום עצר אותי באסל: למה אתם עוד עושים מלחמה? שאל , לא די?
די, די, מזמן די, עניתי את דעתי שלי ולא סיפרתי לבאסל על הימנעותו של הארגון שבשמו אני פועלת פה מלהביע התנגדות למלחמה ולהרג בשם נקמה שאין די לה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanMay-11-2026קלנדיה. אמבולנסים מחכים מול מחסום סגור
-

