קלנדיה - הרהורים על משטר ההיתרים
04:30 – 08:15 – ארבע תחנות פתוחות והתורים לא ארוכים. המעבר יחסית מהיר. בקלנדיה בונים והגישה לפלסטינים הבאים ברכב קשה מתמיד. כאשר עזבתי כבר כמעט ולא היו אנשים בתור. עברתי תוך עשר דקות.
עמדתי היום בקלנדיה וחשבתי לעצמי, סתם ככה, על השינויים שחלו במשך השנים הארוכות שאנו משקיפות במקום הארור הזה ומשמעותם. על הבירוקרטיה/ משטר ההיתרים , אולי הכלי המרכזי של השליטה הישראלית בשטחים הכבושים. מערכת קפקאית. על הבלבול וחוסר ודאות שמייצרת המערכת הבירוקרטית ה”מקולקלת”, שכאשר מתבוננים בה מקרוב ומסתכלים על הפרקטיקות שלה רואים ש”הגמישות המינהלית” שכביכול קיימת, מובילה דוקא לחוסר יעילות אפקטיבית המגשימה את מטרות המערכת ויוצרת מנגנון המעכב ומאיט את תנועות הפלסטינים. האטת התנועה חיונית לצרכים של המנגנון ויוצרת תלות של הפלסטינים בשלטון וכל הייתר שניתן מוכיח זאת שוב ושוב.
חשבתי על נגישות השב”כ למידע שמכפיפה לעיונו ושימושו את כל תחומי החיים של הפלסטינים. חיסיון המידע שקיים בידם והשיקולים למניעת היתרים, פוטרים את השב”כ מהצורך לתת דין וחשבון על השימוש במידע.
משטר ההיתרים מאפשר לישראל להתרחק מאחריות כלפי הפלסטינים. מרשה שלילת חירות תנועה ופרנסה על סמך “עבירות” שאינן זקוקות לתשתית ראייתית ועל יסוד חשש מסכנה עתידית. השיטה הפכה את הפלסטינים לנאשמים בכח, התירה ענישה קולקטיבית. אין הלימה בין עבירה לעונש. אכיפה שרירותית, הענקת קדימות ל”שיקולי ביטחון” מגוונים ובעיקר חסויים, שכמעט ואינם מאפשרים התמודדות אפקטיבית כנגדם. וכל זה מסתכם בהפרה קיצונית של זכויות אדם וקניין. כליאת פלסטינים במקומותיהם. הפקרה. מה נאמר ומה נגיד…….
10:30-12:30 – פגשנו את יפעת ארליך בחיזמה ונסענו לקלנדיה ששם חיכו לנו תמי נינה ולאה. הצטלמנו והתראיינו והתוכחנו והגיע הרגע לעזוב. הצטרפנו לתור וחיכינו…. כ-45 דקות בצהרים כאשר הלחץ של הבוקר כבר חלף עבר מזמן. בתור עמדו נשים עם תינוקות על הידיים, זקנים וזקנות, וסתם אנשים הממהרים למלאכת יומם. החיילים הוכיחו כי לזמן של הפלסטינים אין משמעות – וזמן אבוד הוא כידוע אבוד לנצח. השעה היתה שעת ארוחת הצהרים הצבאית, וכנראה שעל בטן ריקה לא ניתן לתפקד. החיילים חדשים – כך התרשמנו – ואינם מבחינים בין ימינם לשמאלם. נסינו כל דבר אפשרי. טילפנו וטילפנו, נינה שרקה במלוא כוחה, צעקנו – – כלום. כל צב מצוי היה מסתחרר מהקצב המדהים… כאשר הגיע תורנו התחילה “מערכה” נוספת. לחייל לא היה מושג מי אנחנו ולמה אנחנו שם ובפרט ובכלל – והתור מתעכב ואנחנו מיואשות. פתאם הופיע קצין. חשבנו כי הנה באה “הישועה” – נו – חשבנו… וכאשר הגיע תורה של יפעת העיתונאית התחיל “מחזה” חדש. “מה צילמת” “את מי ראיינת” ומסביב יהום הסער וכלום לא עוזר. קלנדיה במיטבה.
לקום בחשכת הלילה בשביל להוכיח שהזועה נמשכת יום אחרי יום , חודש אחרי חודש ושנה אחרי שנה? אנחנו באמת יחידות ומיוחדות. אחרים – “חברינו” מכחול לבן, לא עמדו בזה אפילו שנה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-12-2026קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
-