7:00 ענתא המהומה בכביש גדולה, והולכי הרגל צועדים בכביש. כולם מתורגלים בתפקידיהם – בודקים ונבדקים. שמחנו לראות שמגרש החניה להסעות והגישה אליו רוצפו. מגרש החניה המגודר בקרבת המחסום ריק ונעול. האם הוא מיועד למכוניות מוחרמות? כל נתיבי התנועה פועלים (אחד למיניבוסים של התחבורה הציבורית ואחד לכל כיוון לרכב פרטי) והבדיקות מהירות. החיילים בודקים תעודות בודדות מול מחשב. תלמידים ונשים עוקפים את שרוול המכלאה ולא נבדקים, תעודות הגברים נבדקות. מפקד המחסום אומר שההוראות ברורות: רק בעלי תעודות כחולות ובעלי אישורים עוברים. ומה עם זקנים ומקרים הומניטריים? על פי שיקול דעת שלי, הוא עונה. רק אדם אחד מנסה לשכנע את מפקד המחסום לתת לו לעבור לזימון משטרתי למרות שאין לו אישור – ונענה בסירוב ובהסברים. אחר כך נפגוש את האיש במחסום השני של ענתא, הצפוני יותר. שם ינסה לעבור ויישלח (בחזרה) למחסום הראשי. בדרך חזרה לחניה, נעצר לידנו אדם ומבקש שנגיע גם אחה”צ, כי אז מעמידים אנשים לחכות זמן רב בקור. לא ברור לנו לאיזה כיוון מעכבים אנשים בחזרה מהעבודה, אך אנחנו מעבירות את הבקשה למשמרות האזור.

בכניסה הצפונית לשכונה, המאוישת בחייל מג”ב ובחיילת בתצפית, עוברים תלמידים ופועלים בעלי תעודות כחולות. סטודנט בן 17 (שטען שהוא בן 16) נשלח למחסום הראשי. החייל אומר שלמפקד שם יש אפשרות להעבירו עפ”י שיקול דעת.

8:00 א-ראם כאן אנחנו מתקבלות בהתרסה – “סוף סוף באים לבקר אותנו. אתם באמת נגד המחסומים? תדעו לכן שהם הדבר הכי חשוב לביטחון.” לנו יש השגות על העניין, אבל מה שבטוח, שהמחסום בא-ראם ירד מגדולתו. עוברים בו רק אנשי דאחייה אל בריד על פי רשימה, וכל אחד אחר, למעט מקרים דחופים ממש, מוחזר לקלנדיה.

כוח האדם במקום גדול – כ-8 חיילים. בנתיב הרכבים בודקים גם לפי רשימה. אנחנו עוברות ברכב לדאחיה אל בריד ומגלות שהחומה כבר חוסמת את הכביש הישן לרמאללה. אנחנו עושות הרבה עקיפות, ורואות שאכן עבודות החומה התקדמו מאוד. בכל אופן מצליחות לעבור לא-ראם ולחזור לכביש הראשי החצוי בחומה. בינתיים מתחיל גשם והכול נראה נטוש מתמיד.

8:30 קלנדיה סככת ההמתנה ריקה, ושני מסלולי בדיקה פועלים. אחד על פי שיטת ה”ואחד, ואחד”, שגורמת לעתים לאנשים להישאר תקועים בקרוסלה. סגנון הדיבור של החיילת בתור אחד נוזף ומחנך, והתור מתארך לתוך הגשם, בגלל שיש אי רציפות בקירוי בין הסככה למסלולי הבדיקה המקוֹרים. תור אחד בינתיים נסגר, החיילים טוענים שהמחשב נפל. אנחנו מבקשות לדבר עם מפקד המחסום ומגיעים לפגוש אותנו הממונה מטעם מ”צ ומטעם המשטרה. אנחנו מבקשות שישימו לב שהתורים לא יתארכו כי אנשים נרטבים, ובכלל, בכמות כזאת של עוברים אין סיבה לפָקֶקת. הם מספרים לנו שהיה חפץ חשוד וגם נתיב המכוניות נעצר. אנחנו לא ראינו דבר.

בהצצה לסככת המת”ק אפשר לראות שיש מעט אנשים, אבל אנחנו לא מנסות להיכנס, בטוחות שלא יתנו לנו היום. במעבר בחזרה לירושלים דרך מחסום הרכב יש פקק רציני ולמרות הכיכר המסודרת המכוניות יוצרות שני תורים המתחרים זה בזה. לקח לנו כ-20 דקות לעבור.

9:45 ביר נבאללה דרך החתחתים למובלעת הסמוכה לכביש 443 לא משתפרת בגשם. אך כשאנו מגיעות סוף סוף למעבר מתחת לכביש ולכיכר שבה ניצב המחסום מצפה לנו הפתעה: אין שם אף אחד. המחסום לא מאויש. נהגי הטרנזיטים במרכז מספרים שזה כנראה בגלל הגשם, ושבכלל לא ברור להם למה בודקים אותם כל כך בדרך לרמאללה. אתמול נהג טרנזיט אחד מישהו אפילו חטף מכות והגיש תלונה. לא ברור דרך מי.

לסיכום: אם יש הקלות, הן רק בגלל הגשם. לא ראינו השלכה כלשהי של הפיגוע באילת על התנהלות המחסומים. כולם מתורגלים, והחומה הולכת ונסגרת.