קלנדיה, יום א’ 13.11.11, בוקר
05:30 הגענו למחסום, בשעה זו היו פתוחים 3 שערים והתור היה כבר אז ארוך מאד. הבדיקה של התעודות התנהלה בעצלתיים. משך ההמתנה בתור שהיה כשעה ומעלה גרם לקבוצה של ממתינים שאבדו את סבלנותם לקפוץ מעל הגדרות על ראשם של האנשים האחרים שעמדו בתור.
06:30 נפתח השער ההומניטארי שעליו צובאים כבר אנשים רבים מאד; חולים, זקנים ותלמידים. השער ההומניטארי אינו ממלא את ייעודו וההמתנה בו היא כמו בשערים האחרים. רבקה לקחה בידה זקנה חולה ובתחנונים הצליחה להעבירה לפני אחרים שגם מצבם לא היה טוב (חולים וכו..). כאן מתבררת בעיה נוספת שהופכת את השער ההומניטארי לחסר ערך. לאחר השער ההומניטארי על העוברים להצטרף לתור משותף עם העוברים בשערים האחרים בתורים האין סופיים לבדיקת מסמכים. לתור זה אנו לא יכולות להגיע ולכן גם לא לעזור.
כמו בכל יום א' צלצלנו פעמים רבות למת"ק ובקשנו:
- ליעל את עבודת בודקי המסמכים כדי למנוע את העיכוב של העוברים במחסום בהגעה למקום עבודתם וסכנה לפיטוריהם ממקום עבודתם.
- לאפשר לחולים זקנים ותלמידים מעבר יותר חלק שיאפשר להם להגיע לבתי החולים ובתי הספר.
כמו תמיד בקשותינו התכופות וחוזרות לא נענו.
הצעות לשיפור המעבר:
- להדריך את בודקי המסמכים בעבודה יעילה תוך פיקוח על ידי קציני המת"ק
- לפתוח את כל חמשת השערים (ולא רק שלושה, במקרה הטוב)
- להקדים את פתיחת השער ההומניטארי בשעה שש בבוקר ולא שש ושלושים ולבדוק את ניירותיהם בנפרד מיתר העוברים במחסום.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
