קלנדיה, יום א’ 20.6.10, בוקר
05:30 מחסום ג'יב – כמה אנשים עברו את המחסום ומחכים להסעה שתבוא. לא נותנים לנו לעבור לצד השני של המחסום בתחילה, אולם עד מהרה העניין הסתדר. הסיבה הייתה לדברי המפקד מכיוון שהשטח מאחורי המחסום הוא שטח בריבונות פלסטינית ואסור לנו לעבור שם.
דבר דומה ראינו בכל מקום שעברנו בו: איסור לישראלים להיכנס לכפרים פלסטיניים. צריך להתריע נגד השקר הזה שאסור לישראלים להיות בשטח C .
גם מאחורי המחסום היו מעט אנשים והמעבר היה מהיר. חכינו שם מספר דקות והמשכנו בדרכנו.
נסענו ב – 443 לכיוון מכבים ופנינו לא- טירה. אין כניסה במכונית לכפר בגלל דוקרנים בכניסה, גם אי אפשר להסתובב, צריך לנסוע ברוורס כ- 50 מטר . נכנסנו ברגל ודברנו עם העובדים, אחד מהם ספר שהוא ואחיו עובדים 15 שנה בבניית המחסום, זה מפריע לו ולא פשוט עם סביבתו. יש למשפחה צי גדול של כלי עבודה לבניין אך הם לא הצליחו לקבל עבודה ברשות, וכך עברו לעבוד במקום שבו יוכלו להתפרנס. הם מתגוררים בכפר משלמים שכר דירה ונוסעים פעם בשבוע או שבועיים הביתה.
הכפר יפה ורגוע, אשה ממרפסתה מברכת אותנו לשלום ומתעניינת מהיכן אנו.
אנחנו ממשיכות ועוברות אחרי בית חורון את מחסום בית אג'ר פוקא ותחתא אין כניסה ואין יציאה ל-443.
בחרבתא בצד השני יש מחסום בדיקת מכוניות בלבד. ראינו מכונית הסעה צהובה נכנסת. לא ראינו מכונית יוצאת. החייל במחסום נראה משועמם ביותר.
מיד אחרי תחילת החזרה ממכבים לירושלים מופיע שלט המכריז על כך שזו יציאה אחרונה לרמאללה ומותר לנסוע עד מחנה עופר בלבד. לא ברור מה בונים מעל מחסום עופר אבל זו נראית בנייה גדולת ממדים. ממחנה עופר פנינו שמאלה עד ביטוניה וראינו כמה משאיות שמחכות כנראה לגב אל גב.
חזרנו לגבעת זאב ושוב היו במחסום ג'יב מעט אנשים. נסענו עד מחסום רמות שבוטל.
בשעה 07:30 הגענו לקלנדיה ועל אף שמגרש החניה היה מלא עד אפס מקום והתקשינו למצוא חניה המחסום היה כמעט ריק והמעבר מהיר. מוכר הקפה אמר שהיו הרבה אנשים אבל עברו מהר. ממש לא ברור.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-