קלנדיה, יום א’ 28.12.08, אחה”צ
"אני לא לוחץ לך את היד. הילדים שלכם הורגים אותנו". אמר לי מכר בכניסה למחסום.
יום שני למלחמת "עופרת יצוקה". כמה עוד נכונו לנו?
– שביתת מסחר מוחלטת. רק מחמוד מוכר הקפה עומד כהרגלו משחר עד ערב במקום הקבוע ומציע את מרכולתו. סלע יציב יחיד במקום. יציב?- תלוי בפקחי העירייה. עד ששוב יבואו אלו בלוות חיילים להחרים את כיבשת הרש בטענה שאין למחמוד אישור רוכלות. ושוב יאסוף מחמוד שש מאות שקלים (או יותר?) כדי לפדותה. כי שני שקלים אל שני שקלים (מחירה של כוס קפה) הוא אוסף לפרנסת בני ביתו.
חברו של מחמוד העומד בסמוך מקדם את פני באמירה:"אני לא לוחץ לך את היד. הילדים שלכם הורגים אותנו". מחמוד כן לוחץ לי את היד, אבל חיוכו מחוק מפניו היום, ומאור עיניו התמידי והמזמין כבה: "אין לי היום מצב רוח" הוא אומר בצער.
– "רשות הדיבור לחבר פרבלום/רשות הדיבור לחבר תת-מקלע" (ח.גורי):
– בקלנדיה, באזור שבין המחסום למחנה הפליטים דיברו ושרו תתי המקלע. חבריהם, כלי נשק אחרים, היוו להם מקהלה מלווה.
– בקלנדיה ניתנה "לחבר תת מקלע" רשות הדיבור ללא מגבלה ללא עוצר או סייג.
– על "טהר הנשק" דיבר המשורר. "יהא מחננו טהור" נהגו אז לומר ולהתהדר. כאז כן היום נשמעים הביטויים: "צדקת הדרך", "צבא מוסרי", "מלחמה צודקת"… את כל אותן קלישאות ראינו בפעולה שם ליד מחנה הפליטים קלנדיה.
– והמכבסה גם שם המשיכה לכבס והרובים ותתי המקלע להמטיר אש:
– הבריקאדות שהוצבו במקום לקראת הרמדאן שימשו ביצורי מגן לגולית שעמד "בגבורה ועזוז" מול ילדים חמושים באבנים ורוגטקות. 
– היינו עדות למשחק של בנים. משני הצדדים רק בנים. עשרות אנשי כוחות הביטחון יורים ממגוון כלי נשק את התחמושת לסוגיה שאינה אוזלת, שאספקתה ממשיכה להגיע בסמוך לעמדות הירי בארגזים מלאים ממבחר הארסנל הצה"לי.
– והילדים/נערים שמנגד, ילדי המחנה שנקבצו על הגבעה אל מול החיילים, מחאו כפיים בהתגרות ובצעקות: "עוד, עוד, עוד…" וגולית סיפק את הסחורה! – הוא כוון וירה והבעת הסיפוק שהתפשטה על פניו העידה על גאווה ונחת.
– פה, מול הילדים האלו, בא לידי מיצוי אונו הגברי השוביניסטי תוך יחסי הקרבה האינטימיים שבין החייל לרובהו.
– אותם חיילים, שבימים אחרים מסרבים להיענות ולשוחח עמנו או להשיב לברכת שלום, ששו לספר בנפלאות ביצועי ה"כלים שלהם", להראות אילו פגזים ברשותם , לקרא להם בשם ולפרט.
– והם המטירו: רימוני הלם, זיקוקי גז מדמיע וכדורי גומי.
וכפי שסיפר לי א., חייל שהשיב לשאלתי להיכן בגופו של אדם הוא מכוון:" מהברך למטה". והסביר שהם (החיילים) בסך הכול "משיבים את הסדר על כנו".
שאלתי מה אכפת לו או לנו אם ישרור אי-סדר בקלנדיה, למה זה בכלל העסק שלנו? וא. השיב:" "זה עלול לגלוש לתוך ישראל".
"אז תסגור את הגבול וזהו, זה לא יגלוש" ניסיתי,
"הבעיה היא שאין גבול" אמר א. ולפתע הבין את גודל האבסורד והודה שדבר מה בלוגיקה אינו מסתדר.
אבל א. הוא חייל חדש שזה לא מכבר גויס. האם המערכת המשומנת תצליח לצרוב את תודעתו והוא יצליח ליישב את הסתירה לפי ההיגיון הצה"לי? – או אולי יישאר אדם חושב ומטיל ספק?
– הבחירה שלי היא לתת לו ליהנות מהספק.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
