קלנדיה, יום א’ 4.12.11, בוקר
הגענו בשעה 05:30, היה תור ואנשים טיפסו מעל לקרוסלות כדי לעקוף את התור – סימן שההמתנה היא ארוכה, וראינו מדוע. רק שתיים מתוך חמש העמדות בפנים היו פתוחות, והכל זז מאוד לאט. גם שמנו לב בעוברנו כי מעט מאוד אנשים יצאו מהמחסום אחרי הבדיקה. איש ה-EAPI הגיע בשעה 04:30 וסיפר כי התור נמשך מחוץ לאולם ההמתנה והגיע עד למגרש החניה. כאשר התקשרנו למטה המשטרה בקלנדיה והפנינו את תשומת ליבם לכך שלא כל העמדות פתוחות, ושהחיילים המגיעים למשמרת של שעה 06:00 צורחים ברמקולים כך שאי אפשר להבין דבר, נאמר לנו להתלונן במת"ק, ושהם אינם הכתובת! כמעט נחנקנו כאשר ניסינו לעזור לאשה מבוגרת וחולה מאוד להגיע לתחילת התור לשער ההומניטרי; היא הייתה בדרכה לבית החולים. היא לא הבחינה כי עזרתנו הנהדרת חסכה לה כחצי שעת המתנה, מכיוון שאחרי שהיא תעבור את השער ההומניטרי היא תצטרף לשאר הממתינים לעמדות הבידוק ושוב תחכה. רק אלה החולים מאוד, המטופלים בבתי חולים פלסטינים או ישראלים, נהנים משירותי המתנדבים אשר מסיעים אותם מהמחסומים לבתי החולים ובחזרה. אך יש תושבים רבים בכפרים שאינם יודעים על כך, והדרך לבית החולים ארוכה וקשה. כולם חייבים לעבור במחסומים, להמתין המתנה ארוכה, ללא בתי שימוש, יחד עם המוני אנשים דוחפים, כולם מנסים להגיע לעבודה בירושלים כדי לפרנס את משפחותיהם.
כאשר עזבנו בשעה 08:00, לערך, אולם ההמתנה טרם התרוקן
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanOct-11-2026קלנדיה. מקבצת נדבות
-
