קלנדיה, יום א’ 5.5.13, אחה”צ
אישה צעירה משכם עברה מאמבולנס שטחים לאמבולנס ירושלמי כשהיא נושאת בחיקה את בנה בן החודש שנולד עם לב פגום כדי להגיע לביה"ח מוקאסד שם יטופל התינוק ואולי ינותח.
חיילת אוחזת רובה ארוך הורתה לנהג האמבולנס לפתוח ולהציג לראווה את תכולתו של תיק האישה כדי לוודא שאין שם חמרים מחשידים או פצצה.
היה שם גם מאבטח (מחברת האבטחה האזרחית) שאקדח בחגורת מותניו שאבטח את החיילת עם הרובה הגדול שכעס עלינו, בייחוד כעס על המצלמה והזעיק משטרה.
האמבולנסים כבר נסעו כשהשוטרים הגיעו ודרשו שנתרחק. לא התרחקנו.
– "אתן מעוכבות בגין אי ציות לשוטר, תתלוו אלינו" אמרו ולקחו אותנו לתחנת המשטרה שבתוך המחסום.
45 דקות היינו מעוכבות.
אבל אנחנו לא פלסטיניות וזה עושה את כל ההבדל:
דב השוטר הלך להתייעץ בענייננו עם הממונים עליו, כשחזר מילא שלושה טפסי עיכוב, טופס לכל אחת, דוגמת הטפסים שהיו מחתימים עליהם פלסטינים מעוכבים במחסום אר-רם הזכור לרע.
דב החתים אותנו. העתק לא קיבלנו. אמר שרק עו"ד יכול לבקש ולקבל.
וגבי לסקי ואנשי משרדה שהיו מיודעים מרגע המעכב וחיזקו את ידנו כבר הגישו להנהלת המחסום בקשה לקבלת העתק.
אם המאבטח יגיש נגדנו תלונה (הסביר דב השוטר) תפתח חקירה ואולי גם יהיה משפט ולעומת זאת גם לנו שמורה הזכות החוקית להתלונן על המאבטח וחקירה תפתח נגדו.
אני, ואני מדברת רק בשם עצמי, לא מתלוננת על התנהגות לובשי המדים כלפי כי לדעתי אני/אנחנו לא העיקר בסיפור הזה של הכיבוש.
כששוחררנו מהשהייה הכפויה במשטרה ועברנו לצדו הפלסטיני של המחסום, היה האוויר רווי באדי גז מדמיע ושרידי צמיגים עדיין בערו בצד החומה – עדות לאשר ארע בין המחסום למחנה הפליטים בזמן שהיינו מעוכבות.
ובדרך הראשית המובילה מערבה עברה שיירת מכוניות בצפירות חזקות וגברים צוהלים נופפו בדגלים מבעד לחלונות הפתוחים:"הדוד שלי השתחרר מהכלא!" הריע אחד.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-