קלנדיה, יום ב’ 12.9.11, אחה”צ
חזרנו למחסום קלנדיה אחרי כמעט קיץ שלם. המצב לא השתפר. המקום מוזנח, מלוכלך ומסריח – דוחה ברמות. הפלסטינים הנאלצים לפקוד את המחסום למודי סבל, אינם מתלוננים אלא מתבדחים על המצב וממתינים בהכנעה עד שהחיילים יבצעו את מלאכתם ויואילו בטובם לתת להם לעבור. החיילים, מצידם, עובדים בעצלתיים, לוקחים לעצמם הפסקות כשנוח להם, ללא התחשבות במספר האנשים הממתינים בתורים, בחום ובתנאי המחסום.
16:30: כאשר הגענו לקלנדיה היו שני מסלולים פנימיים פעילים ותור של למעלה מ-50 איש בסככה הצפונית.
16:50: הצטרפנו לתור בסככה והמתנו 20 דקות עד שנפתחה הקרוסלה והצלחנו להיכנס ולהגיע למסלולים הפנימיים. בשעה 17:10 פתחו מסלול שלישי. החיילים במסלול 4 (בו עמדנו) עשו לעצמם הפסקה ובמשך דקות ארוכות לא הכניסו אנשים לחלל הבדיקה. בסוף נשברנו. נתניה הרימה טלפון למוקד ואני ליחידת המעברים לדווח על אי התזוזה. ואז משהו התחיל לזוז ותוך 10 דקות יצאנו מהמחסום. סה"כ המתנו 50 דקות בתורים כדי לעבור את המחסום! רק המחשבה שאנשים עוברים דרך חתחתים זו פעמיים ביום כמה פעמים בשבוע מעוררת חלחלה!
כאשר יצאנו לצד הדרומי, ניגשנו לראות מה קורה במעבר נוסעי האוטובוסים. אנשים שפגשנו דיווחו שהתור שם קצר ומתקדם מהר.
חזרנו לסככה הצפונית וראינו שהקרוסלה פתוחה והתורים נעלמו, גם במסלולים הפנימיים.
עזבנו את קלנדיה לירושלים ב-17:30.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-