קלנדיה, יום ג’ 26.2.13, בוקר
המחסום היה כמעט ריק כשהגענו בשעה 05:45 ורוב הזמן ששהינו במקום אנשים נכנסו חופשי דרך הקרוסלה במסלול השלישי (השמאלי). הקרוסלות בשנים מן השרוולים התקלקלו לזמן מה, אבל בכל זאת תורים בקושי הצטברו בתוך המסלול הדמוי-כלוב ואם כן, רק לזמן קצר ביותר. השער ההומניטרי נפתח פעם אחת כדי להעביר כיסא גלגלים.
כיוון שזאת המשמרת השניה ברציפות שנוכחנו במצב המעודד הזה בבוקר בקלנדיה, שוחחנו עם חייל המת"ק שהיה אחראי על השער ההומניטרי על סוד השיפור. הוא אמר שלפי הנתונים של מנהל המחסום, אותו מספר אנשים עוברים ביום שנחשב טוב וביום שנחשב בעייתי, כך שאפשר שבעיות נעוצות בתזמון הגעת האנשים למחסום (הסבר ישן). הוא גם העיר שלא כל יום דומה למצב של היום או לפני שבוע, ויכול להיות שמחר או מחרתיים התורים שוב ישתרעו עד לחניה. אם כך, עדיין מוקדם להציע שנוריד את נוכחותנו בקלנדיה לטובת מקומות בעייתיים אחרים באזור ירושלים.
התפתחות מעניינת הייתה פגישה במקום עם יועז הנדל וחבורת סטודנטים (כולם ממין זכר, הרוב חובשי כיפות) שהביא אתו. הנדל, כזכור, היה יועץ תקשורת לראש הממשלה נתניהו עד שהם נפרדו בגין פרשת נתן אשל. זמן קצר אחר כך, הנדל כתב על מחסום ווטש בטור שלו בידיעות אחרונות (אם זכרוני לא מטעה אותי) ושאל למה ההגנה על זכויות אדם היא המחוז של השמאל הישראלי בלבד? אין סיבה, טען, שאנשי ימין לא יהיו חרדים לכיבוד זכויות אדם. עכשיו הוא ייסד ארגון בשם "זכויות אדם כחול-לבן", מגייס סטודנטים מאוניברסיטת בר-אילן (לפי הבנה עם האוניברסיטה), והתחיל להביא אותם למחסומים להכיר את המצב בהם. המפגש אתם היה נעים, אולי בגלל שהיה מוקדם מדי בבוקר להיכנס לדו-שיח על שאלות כגון איך אפשר לישב תמיכה בזכויות אדם ותמיכה בכיבוש. אז איחלנו להם הצלחה, ואולי יש חברות במחסום ווטש שירצו לפתוח בדיאלוג עם הקבוצה החדשה הזאת ולהרחיב את האופק שלהם במשמעות הגנה על זכויות אדם.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-