קלנדיה, יום ד’ 14.12.11, בוקר
הגענו למחסום בשעה 05:15 ובהגיענו נתגלה לנו המחסום כך:
1. אנשים טפסו זה על זה ועל הגגות וצעקו במלא גרונם. אנשים אבדו שליטה ולא התחשבו בחבריהם. מחזה שאינו מעורר אמפטיה.
2. כרגיל רק שלשה שרוולים היו פתוחים והשערים נפתחים לזמנים קצרים
הסיבה לאמור בסעיף 1. נובע מסעיף 2 .
כולנו מודעים ששכבת התרבות ששומרת על כללי התנהגות היא דקה מאוד וצריך טריגר קטן לסדוק אותה. נסו למנוע מהורים להביא פת לחם לילדיהם או פגעו בכבודו של אדם ומעטה התרבות נבקע "ואדם לאדם זאב". עצוב שאין עוד טעם לדבר על ההשפלה של צלם האדם המונח בבסיס הדבר, הגדרות הכולאים את העוברים, ההליכה המאיימת של השומרים מעבר לגדר, עצוב! וכל שנותר לנו לעשות זה לדווח! שהמצב הופך מלא אנושי לאנושי פחות.
בשבוע שעבר דווחנו על ההשפעה החיובית שיש לקצין רגיש ומתחשב על התנהגות העוברים במחסום כאשר יש הקפדה על פתיחה בזמן של הקרוסלות. האנשים עמדו בתור באופן תרבותי לא קיפצו על הגדרות, לא דחפו ואף ידעו להביע הוקרה על יום בו המעבר התנהל כשורה. אך היום עמדנו חסרות אונים וחסרות מענה לעשרה אנשים שהשוטר הנמרץ החרים את אישורי המעבר שלהם כעונש על שטיפסו על הגדרות ונדחקו בתור. כל שהיה להם להגיד שבגלל העיכוב המתמשך ולא סביר במשך הזמן במעבר לא יגיעו בזמן לעבודה ויפוטרו וזה מה שדוחף אותם לחרוג מכללי התנהגות של בני תרבות. כאשר מתנהגים אליך כמי שאינו בן תרבות אתה מקבל את הדימוי. שמענו את כאבו של מורה בירושלים שעמד עם שלושת ילדיו בשער שאמור להיות הומניטארי ומיועד לחולים,זקנים ומורים,אך למעשה הוא שער ככל השערים. נחמץ הלב לראות את פניהם המפוחדות של ילדיו! " יום יום אנו צריכים לעבור את הסיוט הזה! איך אפשר לפתח איזה שהוא קשר אנושי מבעד לגדרות הברזל?" לי אין תשובה, ולכם?
בעודי כותבת דו"ח זה טלפנה אלי רוני פ ששוחחה בטלפון עם אחד מהאנשים שרישיון המעבר שלו הוחרם היום והוא סיפר לה שהרישיונות שהוחרמו היום הוחרמו לצמיתות.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
