קלנדיה, יום ד’ 22.12.10, אחה”צ
קלנדיה יום טינופת ופרורי חיים
15:30 מגרש חניה דרומי.
טינופת מבישה. בעיקר שקיות ניילון שנלכדו בגדרות התיל. אילו שלא נלכדו , זרוקות בשולי הכבישים.
מענין האם משהו מבין כל מפעילי המקום הזה היה מסכים להמצאות טינופת כזאת בכניסה לבית שלו. ואם כן או אם לא, כל תשובה שווה מחשבה.
מוכר הקפה מקפל את הדיקטים של הדוכן שלו. "אין עבודה." בעלי תעודות כחולות עוברים ברובם במעבר המיניבוסים שנפתח לאחרונה. לבעלי הירוקות העוברים בכלוב ו בקרוסלות עין כסף לקפה. גם למוכרים האחרים אין פרנסה. הסככה האדומה ריקה.
פונה אלינו אב שביתו הגרה בשכם, מאושפזת במוקסד. בת 17. נשואה עם תינוק. מצבה לא טוב.. רק האב קבל אישור לבקרה למספר ימים.("זה לא מספיק"). היא רוצה רק את בעלה שיהיה לידה , אבל הוא לא מקבל אישור. אולי נוכל לעזור?
מוכר אחר מספר באנגלית רהוטה: משפחתו גרה ברמאללה עד 67. בעקבות הכיבוש עברו לכווית. בגלל מלחמת המפרץ ב 91 עברו לירדן. ב 92 הגיע הבחור לפלשתין, ללא כל ניירות.את התעודה הירוקה שלו קבל בזכות נישואיו. על 4 הדונמים של אדמה שהיו למשפחה באזור עופר בנו הישראלים בתים. "זה הכי גרוע שלקחו חנו את האדמה שלנו." מרוויח 50 שקל ליום. לא מספיק לשכירות ואוכל למשפחה שלו. "אני לא שונא אף אחד."
בככר הצפונית- פקק. לוקח 12דקות להקיף את מחצית הככר, עד למחסום הראשון לכיוון ירושלים. 2ילדים זעירים מוכרים בלונים. דוכנים נוספים מפוזרים שם.השוק הקטן "זז" לכוון המעבר החדש.
עלינו על מיניבוס כדי להכיר את השלוחה החדשה של המחסום.
הנהג ספר: יש לו תעודה כחולה ודירה בעיר העתיקה. הדירה קטנה מדי למשפחה שגדלה. הוא גר בשכירות בא-ראם.הודיעו לו שאם אינו מתגורר בעיר העתיקה, יאבד את זכויותיו בקופ"ח ובביטוח הלאומי. "מה אני יעשה? איפה אני יגור? "
בגלל גילינו נשארנו על המיניבוס. בני 40 ומטה יורדים לקרוסלה. "לפעמים יש שם תור ארוך". הבדיקה במיניבוס "היתה חפיף" לדברי שכני למושב. " המצב שלנו רע מאד!" היה הסיכום שלו.
אדם אחד העדיף את המעבר החדש,שלא יאלץ להעביר עציץ במכונה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-