חזרה לדף חיפוש דוחות

קלנדיה, יום ד’ 9.7.08, אחה”צ

מקום או מחסום: מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צופות ומדווחות: חנה ט' ואיבון מ'
09/07/2008
| אחה"צ
16:00 – 18:30
דו"ח זה מתאר את מה שראינו
ב-9.7.2008 ומתייחס לדו"ח קלנדיה מבוקר ה-8.7.2008

ככל "שמשפרים" את המחסום
ע"י תוספת מכלאות וכלובי אדם, מקטינים בהתאם את נוכחות החיילים בשטח.
התוצאה היא שאין מענה למצבים יוצאי דופן, מקרים דחופים ובעיות הומניטאריות.
במשך כל המשמרת, במחסום הולכי הרגל, ראינו חיילים רק בשרוולי הבידוק. מעבר
לגדרות סיירו מאבטחים אזרחיים וחיפשו חפצים חשודים אך לא התייחסו לפלסטינים הרבים שחיכו
במחסום.

העדר מענה אנושי בלטכאשרבשעה 16:40 הגיעה למחסום בחורה על כסא גלגלים, מלווה עי אחותה ואחיה.

הכסא היה רחב למעבר במכלאותה'כלוביות' החדשות.ה'בוטקה' בקרוסלות הכניסה לא היה מאויש (משך כל המשמרת) ולכןלא היה מי שיפתח את השער ההומניטארי.

בן משפחה מלווה ניסה למצוא במחסוםמישהו שיפתח אך לשווא. גם כפתור האינטרקום לא הביא מוצא.

אחרי 10 דק' המתנה והתלבטות יצאוהאח והאחות על הכסא לכיוון מחסום המכוניות.

מתוך המגדל שליד הכיכר צועקים להם"אחורה, אחורה". הצעירה בכסא מתעקשת להמשיך. הם הולכים אל עברחסום המכוניות ונעצרים עי
השומרים שם. מגיע סרן המציג עצמו כאיש
המת"ק.
דורש מהאח והאחות לחזור למחסום הולכי הרגל, ומבטיח לשלוח מישהו שיפתח
את השער ההומניטארי.

ב-17:00 השער נפתח ע"י עובד
אזרחי.

ב-17:20 אנו פוגשות את האחות
המלווה. הטלפון שלה נפל לתוך המסוע בעת בדיקת החפצים בשרוול 1. השרוול סגור עכשיו
ומחכים שיבוא מישהו לפתוח אותו. ב-17:35 באים שני חיילים ופותחים שרוול 1
כדי להוציא את הטלפון שנפל. אנשים שעומדים בתור בשרוול 4 רצים לשרוול 1 אך
שרוול 1 נסגר שוב. הם נאלצים לחזור לשרוול 4 כאשר כבר אבדו את מקומם בתור.

ב-17:55 עברה האחות בשרוול מספר 4.

שעה ורבע לקח לאנשים עם כסא
הגלגלים לעבור את המחסום. שעה ורבע של השפלה, אי ודאות, חוסר אונים, ואולי גם כאב
פיזי. שעה ורבע בתוך כלוב קלנדיה.

ב-17:50 מגיעים שני
חיילים לסיור. נכנסים ל'בוטקה הכניסה' ליד הקרסולות הראשונות. יוצאים, אחד
מהם קורא לעבר הקהל בערבית – "שרוול מספר 1 פתוח". כולם רצים משרוול 4
לשרוול 1. השרוול לא פתוח, לא נפתח, ולא יפתח. כולם חוזרים לשרוול 4.
"עבד" על הפלסטינים.

דו"ח קלנדיה של בוקר 8.7.2008
נכתב ע"י פעילות ותיקות ומנוסות ולכן דורש התייחסות מיוחדת. בדוח
הנ"ל נאמר: "בתורים היו כ-600 איש, והמעבר הממוצע לקח כשלושת רבעי שעה.
שאלנו רבים מן העומדים בתור מה דעתם על הסדורים החדשים וכולם סברו כי
הסידורים החדשים מקלים מאד על המעבר."

התיאור שהפעילות בחרו להנציח
בדו"ח שלהן העלה אצלנו שאלות רבות.

1. מתי הספקנו למחות על קיום המחסומים
והפכנו לדואגות להיותם יעילים יותר?

2. מתי הפסקנו לראות את אמצעי הדיכוי של
המחסום כמשהו רע, והתחלנו לראות את החידושים (כלובי המכלאות) כדבר חיובי?
הרי הכלובים נוצרו כדי "לפתור" בעיות שנוצרות מעצם קיום המחסום.
איך אפשר בכלל להתלהב מהליכה של אדם בתוך 'מסלול הכלוב' הזה, שרוחבו בין 55
ל-60 ס"מ ואורכו כ-4 מטרים בערך?

3. מה תוקף התשובות של הפלסטינים הרוצים
לעבור במחסום, לשאלות הנשאלות ע"י מי שאולי יכולות להקל או להקשות על מעברם?
מה תפקידנו, לפי דעתם של הפלסטינים הנשאלים?

4. ציטוט תשובת פרטניות, בלי להזכיר את
ההקשר הרחב של עצם קיום המחסום, הדהומניזציה שהוא מבטא, התלות של הפלסטינים
ברשויות, והכיבוש בכלל מעוות ומטעה וצריך להדליק אצלנו אור אדום. לאחר 7 שנות
פעילות נראה שהתרגלנו גם אנחנו ל"מצב" ועלינו לחזור ולנתח בדחיפות את
המציאות האנושית והפוליטית שאנו חיות בתוכה.

אנו צריכות לשאול את עצמנו ואת
רשויות הכיבוש מדוע 600 פועלים צריכים להידחק במחסום ולחכות קרוב לשעה כל בוקר כדי
להגיע לעבודה (אם יש לו מזל ועובר בזמן). במקום להלל את האמצעים הזמניים
שממציאים כל פעם כדי "להקל" ולהנציח את העוול הגדול הזה, אנו
צריכות למחות בקול רם יותר.

  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה

    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
      Tamar Fleishman
      Jun-28-2026
      קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
      צפה באלבום המלא
לתרומה