קלנדיה, יום ה’ 8.12.11, בוקר
הסיור אמור היה להתחיל בשעה 10:00 אך האורחים מחו"ל עזבו את חיפה באיחור והגיעו לקלנדיה רק בעשר וחצי. בחצי השעה שחיכיתי להם הזדמנה שיחה עם יושבת ראש הכנס. היה מדהים להוכח כמה מעט היא ידעה על הכיבוש בכלל ועל המחסומים ומה שעומד מאחוריהם בפרט. מושגים כמו תושבות של המזרח ירושלמים ומשמעותה האמיתית נשמעו "הזויים". "הם הרי מקבלים ביטוח לאומי". על "מרכז חיים" כמובן לא שמעה – וזו רק דוגמא בקצה המזלג על נושאי השיחה. תסריחים וכרטיס מגנטי גב אל גב ו"מעבר הומניטרי" – זה כנראה מתחולל על הירח ולא ממש בפתח הבית.
המחסום בשעה כזו ריק כמעט לחלוטין. שני עובדי נקיון מטאטאים באזור שרוולי הבידוק. כמות האשפה שנאספת מהריצפה מדהימה. בסככה נקי מאד – מראה שאיננו רגילות אליו. באחד הכלובים כעשרה אנשים. רוב הממתינים נשים והגברים נראים כעובדי צווארון לבן.
כאשר פנו אלי בבקשה להדריך את הקבוצה, הסברתי כי השעה מאוחרת והמקום יהיה ריק מאדם. חששתי כי קלנדיה ללא לחצי הבוקר תראה כמו "עוד מעבר גבול". אבל לא כך היה. האורחים נשארו המומים ומזעוזעים. "ככה מתנהגים לאנשים?" "המעברים האלה לא ראויים לבני אדם – זה כמו מכלאות לחיות" וכו'.
מוכר הקפה שמח מאד "בעיסקה" הבלתי צפויה, ובעזרת הקפה נשכח מעט הקור הנורא והמשתתפים שאלו הרבה שאלות על הבירוקרטיה הכיבושית. האכזריות וחוסר האנושיות של המצב חדרו עמוק לתודעתם.
החשש של המשתתפים מהמחשבה שעוברים לצד הפלסטיני היה רב. "איך הפלסטינים ידעו שעלינו לא צריך לירות?". למרות שהמעבר היה קל וחלק היה ברור כי אבן נגולה מליבם כאשר ישבו באוטובוס בדרכם לסיור תיירות בירושלים.
עזבנו ב-12:30.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-