קלנדיה, יום ו’ 22.10.10, בוקר
אנחנו משאירות את המכונית מחוץ למחסום ונכנסות למחסום 'הפוך', כלומר לא מאזור החניה ולא דרך הטרמינל. את רוב המשמר אנו "מבלות" לאורך הקטע שבין הקרוסלות הראשונות לקרוסלות השניות – אלו שלפני הצגת התעודות. משם אנחנו יכולות לשוחח עם האנשים הממתינים וגם לנופף בידיים ו"לתקשר" בתנועות פה וטלפיים עם השומרים הכלואים בעמדה הסטרילית.
9:00 המון אנשים נשים וטף צובאים על הקרוסלה הראשונה, זאת מאזור הטרמינל. שלוש עמדות בידוק פועלות. רוב הקהל הולך לתפילת יום השישי. יש להם אישורים מיוחדים הניתנים לפרק זמן קצר. חלק פונים אלינו ומתלוננים שהמצב נהייה יותר ויותר קשה; יותר לחץ במחסום; יותר קשה לקבל אישור ללכת לתפילה; לא ניתן לדעת מראש אם האישור יתקבל (אישה מאל בירה ספרה כי את הבקשה יש למסור ביום א' לנציג המקומי, משם הבקשה עוברת למת"ק בבית אל, וביום ה' מתקבל או נדחה האישור); מספרים על פעמים רבות שהבקשה נידחת (יתכן שבגלל תקופת החגים הצטברו הרבה בקשות שלא נענו) הלחץ במעברים הצרים אינו פוסק. כל פעם שהשומרים משחררים את הקרוסלות הראשונות, האנשים רצים מהר מהר לראש התורים של הקרוסלות הבאות. בהם שוב הצטופפות ולחץ, לעיתים עד כדי צעקות. כעס גדול באויר.
שחרור הקרוסלות מתרחש כל כ-20 דקות. אבל אחר כך, מי שלא זכה להגיע לראש התור החדש, מצפות לו עוד לפחות 15 דקות לפני הבדיקה. אנחנו מנסות תחילה בשיטת נפנופי ידיים לחיילים שבכלוב תור הבדיקה הראשון, ואחר כך בשיטת הטלפונים לבעלי סמכות שמבטיחים "לבדוק". אחד מהם טוען שהוא נמצא בשטח מ-9:30 (היכן נמצא הרואה ואינו נראה אנחנו לא מזהות) והכל לטענתו עוברים בזריזות. נדמה שמונהגת מעכשיו מדיניות אחרת של שחרור הקרוסלות – לא לחכות שאזור הביניים יתרוקן אלא לאפשר לאנשים למלא גם את אזור הביניים. אולי כך ההרגשה יותר טובה, יש התקדמות.
לפי העומדים בתור הם מבקשים להגיע להר עד 11:30. אז מתחיל המואזין. לפי אחד מנציגי השלטון שעונה לנילי טלפונית – התפילה מתחילה רק ב-12:30. כך שיש זמן לכווווולם להגיע.
נגש אלינו גבר יליד ירושלים, אזרח ארצות הברית שבא לביקור דרך הגשרים. הוא קיבל ויזה המאפשרת לו לנוע רק בתחום הראשות הפלסטינית ולא להיכנס לירושלים, עיר מולדתו. הוא מספר כי פנה אפילו לגברת קלינטון בבקשה שתעזור לו. לשווא. הבודקים מורים לו לשוב על אחוריו, אבל עכשיו הוא כלוא בלימבו שבין הקרוסלות – הן נעולות ולא משתחררות לצד הפלסטיני. במצב דומה נמצא גם זוג מבוגר יותר. גם הם מחזיקים בדרכון אמריקאי שלא מאפשר להם להיכנס לירושלים והם נאלצים לשוב על עקבותיהם אך כלואים בשטח ההפקר. רק אחרי טלפונים הכלואים יכולים לשוב כלעומת שבאו.
11:00 הלחץ פוחת. אנחנו חוצות את הקרוסלה האחרונה ומצטרפות לתור העוברים בין הברזלים הצפופים. נגשים אלינו קצין וחייל. איתם דיברנו כנראה בטלפון. כן, הם חושבים שהכל הלך מצוין. לחכות 20 דק' כל פעם לפני כל קרוסלה, סה"כ כ-40 דק' זה ממש בסדר להבנתם. הם מסבירים שמדובר פשוט בבעיה של כוח אדם. אין להם יותר אנשים לאייש את תחנות הבדיקה… כולם התגייסו לשבת בכלובים כדי לזרז את מעבר האנשים, שאנחנו צריכות להבין אותם, שגם הם מעוניינים שהכל יתנהל מהר ללא בלגנים. שבת שלום.
מקווה שמפקד המחסום לא יעלב ולא ידרוש מאיתנו פיצויים, כמו השופט הצבאי הנכבד, על השימוש בביטוי "בילוי".
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-