קלנדיה, יום ש’ 5.12.09, אחה”צ
בשעות 15:00-17:00 מחסום עמוס מאד. הולכי הרגל נדחקים מאחורי הקרוסלות הצפוניות לפני הכניסה לבדיקה בעמדות בהם שולטים הבידוק הצבאי , המכונות ,המגנומטרים והבידוק הביומטרי .תורים שבתוכם לרוב האנשים אין זמן וכוח להתחשבות או מרחב לשמירת צניעות האשה, גוף דוחק ודוחף גוף, גברים ונשים לא מצליחים להזהר על קשיש או ילדה שנמעכים ביניהם,כך נדחקנו גם שתינו בין האנשים,וצר היה לשמוע כיצד הפלסטינים הטמיעו את מה שהישראלים רוצים באמת לצרוב , כמו "אשמים הצעירים שלא שומרים על הסדר" ואפילו הנהון להסכמה על כך שהמעברים מקורים בתקרת סורגים , כדי לא לאפשר לגברים הצעירים החזקים לטפס מעל הגדרות ולהגיע לפני כולם לתחילת התור, אכן מחווה יציריתית להקלות במחסומים .
ולמרות כל הקושי בשמירה על סולידריות מול האויב המשותף היו רגעים בהן שמענו ששתי צעירות החליפו טלפונים, גילו שלמדו ביחד, גבר שמצלצל למת"ק כדי לפתוח מעבר הומניטרי לפני קשישה חולה וגבר עיוור,ריב קטן בין אח ואחות, צחוקים של אירוניה עצמית ובכלל מכלול של רסיסי חיים המעידים על חייהם של אלה הנכנעים לגהינום הזה יום יום כל חייהם .
במעבר המכוניות תורים אינסופיים משני צדי המחסום,אי אפשר לנחש מאיפוא מתחיל הפקק.
מנקודות הבידוק של המכוניות המאבטחים חיילים אינם יכולים לשאת שאנחנו מסתכלות מעבר לגדרות, בתנועות הידיים הורו שנתרחק ,שלא נציץ,שאנחנו מופרעות ושנמאסנו כבר.
ציד הילדים בקלנדיה
מיד כשהגענו רצו אלינו מספר ילדים ובצעקות בישרו "אבראהים טלע" אבראהים יצא, אבראהים היה חודשיים בכלא באשמת זריקת מולוטוב. הוא וחברו בני חמש עשרה ,נראים צעירים הרבה מגילם, נעצרו באמצע היום בצד קלנדיה של החומה, מסתערבים ישראלים לבושים כפלסטינים שנעזרו בילד מלשין ,לקחו אותם לתוככי המחסום שם הרביצו להם גם המסתערבים ,גם השוטרים ,גם החיילים במדים,המכים ניסו לסחוט הודאה על זריקת בקבוק תבערה ו/או אבנים,אח"כ נלקחו שני הילדים לעטרות ושם המשיכו המכות ,בידיים בנשק, משם לעפר, משפט ושני חודשי מאסר לזורק המולוטוב ושבוע לזורק האבנים וקנסות וערבות של הרבה אלפי שקל על כל משפחה ,אגף הקטינים ברימונים מסתבר יש בו גם צינוק ,לשם זרקו את אבראהים לשבוע ימים.
הילדים ספק נערים אלה נצפים ומצולמים כל הזמן במצלמות שבמגדלים , זו ההוכחה למעורבותם, חיילים,מסתערבים ,מג"ב בג'יפים יוצאים לציד שבו מחפשים סוודר אדום למשל או קפוצ'ון כחול וזו ההוכחה החותכת הסופית להיות הילד מחבל המעורב מעשית בפעולת איבה .
זהו דגם של מעצרים וכליאה ששמענו כבר מספר פעמים מפני ילדים ונערים במחסום קלנדיה, הילדים חלקם גם מגויסים בתור מלשינים על חבריהם מן הכיתה בבית ספר יסודי
היום פגשנו את אבראהים לאחר השחרור , מסתובב שוב במחסום , אלה חייו וחיי אחיו , מוכרים משהו, מרוויחים משהו,לא אוהבים לשבת בבית, וביודעין מסתכנים במעצר חוזר (יש כבר על תנאי חמש שנות כלא) יודעים שהצבא יצא ויחפש אותם שוב כי לבשו באיזה יום חולצה ירוקה או אחרת שנצפתה במצלמות שבמגדל.
השיחות עם הילדים וההתענינות הממושכת יש בה משהו תומך, על כך תעיד הריצה שלהם אלינו מיד כשצפו בנו,לבשר שחברם יצא מן הכלא שנהיה שותפים להקלה, שנבוא ונשמע מפיו את סיפורו.
הקשר הזה במחסום צריך להיות חלק בלתי נפרד מן המשמרת במחסום,לא פחות חשוב מן הצפיה בחיילת המפהקת בבוטקה, גם הילדים והרוכלים האחרים הם תבנית נוף המחסום ועדותם היא חלק מן העדות שלנו על מה שמתרחש שם.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-