קלנדיה - כמה זמן זה חמש דקות
הנערה החולה בכיסא הגלגלים כבר הייתה שם מול השער הנעול בסופו של המסלול ששלט אורווליאני מעוקם ומהוה מעיד עליו שהוא המסלול ההומניטרי.
גם אבא שלה היה שם כדי לדאוג לה.
“היא לא מסוגלת לדרוך על הרגליים” אמר האב וסיפר שהוא מוביל את ילדתו מביה”ח שבג’נין לביה”ח מוקאסד שבמזרח ירושלים כדי שינתחו אותה בעצמות האגן.
גם חיילת הייתה שם מאחורי הגדר בתוך העמדה הממוגנת. החיילת הגיחה לרגע ובישרה שתכף יבוא שוטר ויפתח את השער הנעול.
“כמה זמן זה תכף?” שאלתי, “חמש דקות” ענתה.
ה”חמש דקות” הפכו לסוג של מנטרה שחזרה על עצמה כל כך הרבה פעמים לאורך כל כך הרבה זמן, אולי כדי להניח את דעתנו שחיכינו בחוץ שנחדל להטריד אותם שבפנים, אותם שמתפעלים את המחסום והאחראים גם על פי הרשום במסמך הרשמי מטעמו של המתפ”ש שתלוי על הקיר והאומר שמעבר חולים בעדיפות ראשונה.
אבל מה שכתוב כתוב ומה שאומרים ומבטיחים אומרים ומבטיחים, והמציאות? – אוי לה למציאות.
“עוד חמש דקות” אמר גם חייל משטרה צבאית שהגיע וצרור מפתחות בידו האחת וחמגשית, ארוחת הערב לחיילת הממוגנת בידו האחרת. “עוד חמש דקות” אמר טלפונית שוב ושוב נתנאל מהמוקד ההומניטרי, אותו נתנאל שכשאמרתי לו שיש פה, במחסום קלנדיה, חולה מג’נין בכיסא גלגלים שהגיעה עם אביה מג’נין, שהם כבר ארבע שעות בדרך ולא יכולים להמשיך כי השער נעול ואין פותח, הגיב ב:”היא ערבייה?” (אין לי מושג מה עלה בדעתו גם לא שאלתי).
חכינו וחכינו והשער ההומניטרי נותר נעול, חמש דקות ועוד חמש דקות ושעה, ושעה וחצי ועוד. ובפנים, בין מחיצות המתכת היה נער אחד שהתפרע וקפץ מעל המחיצות וצעק (לא ברור מה) לעבר החיילת הממוגנת, וראה זה פלא, בפחות מחמש דקות הגיע כוח מתוגבר של חמושים, הקיף את המתפרע, אצבעות ברזל תפסו אותו בצווארו והובילו אותו לאי-שם.
כל אותו הזמן הנערה החולה ישבה שתקנית ומצונפת בכיסא הנכים. האב היה לה לפה. כשהיום הלך ונמוג ולא היה אות או רמז שלמישהו שם בפנים אכפת ממה שקורה סנטימטרים ספורים מהם, והאב שטלטל לשווא את הגדר שמול החיילת הממוגנת, ניסה למשוך את תשומת לבה, קיווה שאולי ממנה תבוא הישועה שלא באה אמר: “חבל, הייתי צריך לסחוב אותה על הגב שלי ולא לסמוך עליהם”.
ואם לא די היה בהמתנה מורטת העצבים והמייאשת מול השער הנעול והתשובות החלולות, נוסף ממעל גם עינוי שבשמע בטרטור אין סופי של קומפרסור נעלם אבל מתמיד.
אבל גם לחמש דקות יש סוף. הסוף הזה קרה כשעתיים אחרי ההתחלה, כשמפתח ביד של שוטר הגיע ופתח את השער.
מה שנשאר זה לקוות שהניתוח יעלה יפה, שהנערה תחלים ותוכל לעמוד על רגליה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-