קלנדיה: "מה שהכי נורא זה שלא נשארה תקווה. בלי תקווה אי אפשר לחיות".
בבוקר הצבא פלש לכופר-עקב וחיסל/נטרל/הרג/ רצח/הוציא להורג אדם.
– כל אחת מוזמנת לבחור את ההגדרה ההולמת את השקפתה.
בתקשורת הישראלית אין ולו רמז לעובדה שהיה איש ואיננו עוד. לא סופר מי האיש או מה לכאורה אשמתו. אינו עוד. רק בין הפלסטינים עובדת היותו של עוד שהיד נישאת בכל פה.
“מאז הם עצבנים ולחוצים”, הסבירו אנשים את התנהגות החיילים והמאבטחים במחסום.
את זעמם ותסכולם, הם, החיילים והמאבטחים, הוציאו בעיקר על החלשים ביותר, ניכרה התעמרות באמבולנסים שחיכו בפתחי המחסום זמן רב מהרגיל עד שהותר להם לחצות ולחבור לאמבולנס שייקח את החולים ויביאם לבתי החולים שאליהם נשלחו. כי הצלת חיי אדם אינה בראש מענייהם, מה שחשוב זו הקפדת יתר על קיום נהלים שנקבעים אי-שם בדרגים העליונים השולטים.
במקום המיועד לקיומו של הנוהל הנלוז הקרוי נוהל גב-אל-גב חנה אמבולנס. כבר ארבעים דקות שאני מחכה פה, סיפר איש הסהר האדום. האיש חיכה לאמבולנס שאמור היה להביא מרמאללה חולה שנשלח לטיפול בביה”ח מוקאסד שבמזרח ירושלים. חיכיתי עמו. התפתחה שיחה. האיש שאל איפה בירושלים אני גרה, עניתי שלא בירושלים, שאני גרה בנס ציונה. למשמע התשובה התכרכמו פניו ואחרי שתיקה אמר: “שם, בנס ציונה, האדמות של המשפחה שלי”. מכאן והלאה נודעתי לסיפור משפחתי שהנכבה מניעה אותו:
ב- 1948 משפחתו של האיש גורשה אל מעבר לקו הירוק. מכורח המציאות, הרכוש והאדמה נשארו מאחור. משהוגלו בנו את ביתם בשייח’ ג’ראח. שם נולד בן שיחי. לפני שנים אחדות שוב היכה בהם הגורל, השלטונות החריבו את ביתם ושוב הם גורשו. עכשיו הם גרים בכופר-עקב.
השיחה התפתחה ונסובה על המצב הנואש בגדה, “הוא אף פעם לא יפסיק את המלחמה” אמר האיש וסיכם במשפט: “מה שהכי נורא זה שלא נשארה תקווה. בלי תקווה אי אפשר לחיות”.
כשזמן ההמתנה התארך התקבלה הוראה ממטה הסהר האדום להתקפל, למה? אין תאומים. מה יהיה על החולה שממתין ברמאללה? מה יהיה על החולים כולם שמחכים אי שם? – לרובים ונותני הפקודות הפתרונות.
האמבולנס חזר על עקבותיו ואני הלכתי לדרכי בעצב גדול.
על פניו זה מקרה פרטי, אלא שלמקרה יש שם, יש פנים וקול והוא משקף את פניהם וקולם של מיליוני בני אדם שנגזלה מהם התקווה.
*
משמח ועם זאת מכמיר לב היה לפגוש איש צעיר שקידם את פני בשמחה: “אני מכיר אותך עשרים שנה…” אמר הבחור שאז, לפני עשרים שנה כהיום מתפרנס מרוכלות.
*
ידיים עלומות פרצו פתח בגדר הסובבת את הכניסה לגשר האימתני ואנחנו שנאלצים לחצות את המחסום פנימה והחוצה לפלסטין וממנה, דילגנו מעל או לצד האבנים, נכנסנו למתחם בחרבה וחסכנו לעצמנו דרך ארוכה.
*
בדרך חזור, על כלא עופר עדיין מתנוסס השלט “שאגת הארי” ואני לא יכולה להימנע מהמחשבה שלא רק שהגיע הזמן להוריד את הסיסמה העבשה הזאת, אלא יש להחליף את הכיתוב בכזה האומר: “שואת נתניהו”.
תיאור מיקום
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanMay-11-2026קלנדיה. אמבולנסים מחכים מול מחסום סגור
-