קלנדיה. ממתינים שעות לקבלת שרותי מת"ק
במחסום הרכבים, בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית, עצר אוטובוס שהגיע מרמאללה ויעד פניו ירושלים.
זה הנוהל ומצוות הצבא.
מאבטחים וחיילים נכנסו לתוכו לבדוק את כשרות תעודות הנוסעים וירדו כשבאמתחתם אישה ואיש שהובלו לאחר בושה ובלווי חמושים אל תוך מתחם המחסום.
הבטתי במחזה ממרחק. עמדתי על מדרכה להולכי רגל שכידוע, או שלא ידוע, נועדה לעמידת בני-אדם. המראה שלי שם עורר אנטגוניזם בלב מאבטח חמוש שהתחיל לצעוק: “הו-הו-הו…” ולא נענה ואז: “הי-הי-הי…”, לא הבטתי למקור הקול ולא הגבתי, אז פתח הצועק בקריאות “מג’נונה… מג’נונה… מג’נונה….”. כשנעלמו מהעין העצורים נעלמתי מהמקום גם אני.
לאחר קרוב לשעתיים, כששבתי לאותו המקום והבטתי איך נהג טנדר שנושא ארון נאלץ לפקודת החיילים לפרק את החבלים והניילון הכחול שמקיפים את הארון ושומרים פן ייפגע, שוב החלו הקריאות לעברי, שוב לא נעניתי, אז התקדם אלי מאבטח, נעמד מול פני וצעק: “אני יודע, את שמאלנית ואנטישמית, עופי מפה!”.
אני מה? – פרסתי כנפיים. *
סגור – פתוח – סגור:
שוב נסגרה וננעלה הדרך המובילה מהמחסום להולכי הרגל לכוון מחנה הפליטים, שוב ארכה וקשתה הדרך, שוב יש ללכת מאות מטרים נוספים ומיותרים כדי להגיע לדרך המלך.
שוטרים ומאבטחים הם שעשו את זה לפני שלושה ימים, סיפרו מכרים, זה היה כשהיה לכם החג, וסיפרו שלמחרת הסגירה באו פלסטינים עם כלי פריצה ופתחו את הנעול, אז שבו שוטרים ונעלו את שנפתח והודיעו שמי שיעז לפתוח – ייעצר.
מאז זה ככה, כולם יודעים שהכל פה מצולם ואיש אינו רוצה להילקח למעצר.
אבל יש מי שמצליחים לחסוך את הדרך העודפת – גברים צעירים ששבים מיום עבודה מטפסים בתעוזה על השער הנעול ועוברים ממעל.
חצי שעה לפני מועד הסגירה הרשמי הגעתי אל חזית משרדי המת”ק.
עשרות בני אדם הצטופפו במסדרון שלפני סככת ההמתנה לבין יעד פניהם, לפני המשרדים שבשלהם באו למקום.
היו שם נשים גברים וטף וגם תינוק בן שלושה חודשים שספק נמנם ספק ינק מבקבוק בזרועות אמו הצעירה.
השער שמוביל פנימה, אל סככת ההמתנה שלפני המשרדים היה נעול. על הספסלים האדומים שלפני משרד המת”ק ישבו רבים וחיכו לתורם, גם בתוך המשרד רבים חיכו שיקראו להם לגשת את החלון הממוגן, מקווים שאולי, רק אולי, יעתרו לבקשתם.
כולם, אלו שבפנים ואלו שבחוץ היו מצוידים בפתק ועליו מספר שעל פיו נכנסו לחצר הפנימית לחכות.
שעות רבות חיכו האנשים לתורם ולטיפול בעניינם.
אישה כבדת שנים וכבדת גוף שקרסה על כיסא קטן, קטן כמו בגני ילדים, “אני צריכה לשירותים” אמרה וסיפרה שהיא מחכה פה מאז השעה אחת עשרה (ארבע וחצי שעות) וכבר שלוש פעמים אנשים שבפנים בקשו בשמה שיפתחו לה את הדלת כדי להגיע לשירותים אבל לא התקבל מענה. לעזוב את המקום היא מפחדת פן יקראו את המספר שלה ותחמיץ את התור, סיפר איש שעמד לידה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanMay-11-2026קלנדיה. אמבולנסים מחכים מול מחסום סגור
-