קלנדיה - מסחר ער בפירות, ירקות ושאר מוצרים
בוקר סביר בקלנדיה. אנחנו ממשיכות לחנות בצד הפלסטיני. בשל העבודות בצד הישראלי אין מקום לחנות שם. עוד כשהתקרבנו מהצד הישראלי בחשיכה ראינו שהגשר האימתני מכוסה באורות נוצצים לכבוד כריסטמס. הניגוד בין האורות הנוצצים לבין המתרחש כאן זועק לשמיים…
הגענו ברבע לשש. התחנה הראשונה שלנו היא אצל ידידנו אבו רמזי, מוכר הבייגלה. שלומו בסדר, אך מצב רוחו ירוד מאז מות אשתו. קשה לחיות בלי אשה, הוא אומר. להתחתן מחדש עולה הרבה כסף, שאין לו.
בסמוך אליו יש דוכן פלאפל ושאר מזונות שפועל כרגיל, וממול הקיוסק. מוכר העוגות התמקם היום מתחת לסככה, ליד אחת הכניסות למבנה המחסום. בשולי הסככה ניצב דוכן חדש בתוך סוג של נגרר. הוא מוכר כרטיסים לטלפונים הניידים (הפלסטינים משתמשים בד”כ בטלפון עם כרטיס משולם מראש) וכן ניתן לטעון אצלו רב קו. יש לו גם רמקול שמכריז על מרכולתו. מעניין איך מתירים לו להתמקם כאן והאם גם לו העיריה תחרים, תהרוס ותרשום דוחות מעת לעת. אם הוא עדיין יהיה כאן במשמרת הבאה שלנו ננסה לשוחח עימו.
האורחים שלנו ביקרו בעבר במחסום, אך זה היה בימי המחסום הישן. כרגיל כשיש לנו אורחים אנחנו עושות איתם סיבוב ומסבירות מה קורה מסביב. ציור הקיר החדש יחסית, לאורך הכביש בו משתרכות המכוניות בדרך אל מחסום הרכב, מרשים מאוד ועומד בניגוד משווע לכיעור וללכלוך מסביב. בכל מקום יש קרטונים ועדויות למסחר הער בפירות וירקות ושאר מוצרים שמתנהל כאן בהמשך היום. ציורי הקיר על קטע החומה הפונה למחנה קלנדיה כבר מכוסים ברובם בפיח, וקשה להבחין בדיוקנו של ברגותי ובכתובת הקוראת לשחרורו, וגם באחד הדיוקנאות של ערפאת.
בין הסככה של מחסום הרכב לבין הגדר של מתחם המחסום להולכי רגל וברקע החומה המגדרת את השכונה שליד המחסום, הצלחנו לצלם קטע מהדקורציה על הגשר. השחר כבר החל לעלות, אז האורות פחות בולטים. כאשר האיר לגמרי האורות כבו.
במתחם המחסום עצמו לא היו תורים מתחת לסככה ומחוצה לה במשך כל זמן שהותנו. שלוש הכניסות היו פתוחות כל הזמן והאנשים הרבים שהגיעו נכנסו מייד ללא עיכובים. ברבע לשבע עברתי עם האורחים שלנו את המחסום. המעבר לקח פחות מ-10 דקות, כולל בדיקת הדרכונים של האורחים. כל 6 העמדות לבידוק חפצים היו פתוחות. לא היו עיכובים מיוחדים. אורחינו זכו לראות איך הפלסטינים עוברים עם הכרטיס המגנטי במכונות האוטומטיות עם המצלמה. וגם איך ילדים עוברים לבית הספר ומציגים את תעודת הלידה המנויילנת (“קושאן”) לחיילת בעמדת בידוק התעודות.
בצד הישראלי עלינו על גשר הולכי הרגל האימתני וצפינו בעבודות על השיקוע, וכן במסוף האוטובוסים שהוקם מעברו השני של הגשר ובאזור שבו יש תכנית להקים שכונת מגורים יהודית. במצב הפוליטי הנוכחי זה עוד עלול להתממש. הפעם ירדנו גם למטה וניגשנו לראות אם מבנה השירותים החדש והמבריק שהוצב שם אכן בשימוש. יש בו כניסה לגברים, כניסה לנשים ובאמצע לנכים. אך הפלא ופלא, כל הדלתות היו נעולות…
בדרך חזרה שמנו לב לכך שהפקק לקראת המחסום קצר יחסית. נסענו דרך א-רם, המחסום הזמני ג’בע לא היה מאוייש הפעם. הגענו די מהר למחסום חיזמה אותו אנו עוברים ללא בידוק. מאחר ובתי הספר בחופשת חנוכה מצב התנועה גם אחרי מחסום חיזמה היה סביר, והגענו תוך זמן קצר למרכז העיר.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-