קלנדיה - מעבר איטי בין אמבולנסים של תינוק בן 18 יום
בגלל השמש היוקדת, בגלל דחיפות החמושים, בגלל המרחק מהתינוק וביחוד בגלל זרועות המאבטחים שנשלחו לעברי והתאמצו לחסום את מושא הצילום, זה מה שהמצלמה קלטה. אבל זה לא הגרוע ביותר ממה שהיה שם במרחב הציבורי בו מתקיימים לפקודותיהם נהלי גב-אל-גב.
הגרוע ביותר זה שתינוק שנולד לפני בן 18 יום, תינוק בסיכון גבוהה, נשלח מעיר הולדתו קלקיליה לביה”ח מוקאסד שבמזרח ירושלים כדי להציל את חייו.
רק האם הצעירה קיבלה אישור להצטרף ולהיות לצד בנה. האב ושאר בני המשפחה נותרו מאחור דואגים ומתפללים.
אבות מהיותם גברים מסומנים אוטומטית כמסוכנים לביטחון המדינה והם מודרים ממיטת ילדם החולה.
אם יש מי שסבור שמעבר בין אמבולנסים של תינוק בן 18 יום שחייו על בלימה יתבצע במהירות האפשרית – או שהוא טועה או שאינו מכיר את מהות מנגנון הכיבוש, כי בעיניהם, בעיני מנהלי המקום הזה שיונקים את סמכותם מכוח הרובה, חייו של פלסטיני נחשבים כקליפת השום גם אם הפלסטיני הזה טרם טעם את טעם החיים והוא כשאר מיליוני בני האדם עונים על ההגדרה של טרוריסט בהווה או בפוטנציה, ובמקום לזרז את תהליך ההעברה ולחסוך מהרך הנולד ואמו זמן המתנה, פנו אלי כדי לבלום, ולדחוף ולצעוק צעקות שנשמעו (כך סופר לי) גם בצדו הפלסטיני של המחסום.
המאבטחים שבפעילותם התזזיתית שאינה עונה גם על הוראות הדרגים שמעליהם, עיכבו את האמבולנסים ועכבו אותי, הבחינו לפתע בזווית העין בפלסטיני השב מיום עמלו ומצלם את האירוע ההזוי שנגלה לעיניו. באחת הרפו החמושים מכל עיסוקיהם, עטו עליו כמוצאי שלל רב, דרשו שיעצור, הבחור שמכיר את חוקי המקום וסכנותיו כלפיו מהיותו פלסטיני נענה לדרישותיהם והציג להם את שבקשו. מה היה השיח בינו לבינם לא שמעתי, חיכיתי דקות ספורות עד ששוחרר, אז גם נסעו האמבולנסים ועזבתי גם אני.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanMay-11-2026קלנדיה. אמבולנסים מחכים מול מחסום סגור
-
