קלנדיה, פלסטינים נחלצים לעזרתנו
הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ חשוך וקר, הכביש רטוב – עדות לכך שבלילה ירד כאן גשם. אנו חונות במקום האחרון שנותר פנוי במגרש החניה. (המגרש החדש, בתשלום, עדיין לא פתוח בשעה זו). בצד הפלסטיני היו 5 עמדות בידוק פתוחות רוב הזמן, אבל התורים הגיעו עד קצה הסככה ולעתים גם מעבר לכך. מוכר הבייגלה מחזיק בידו את שטיח התפילה ומחפש מקום יבש בסמוך לעגלה שלו, שבו יוכל לפרוס את השטיח ולהתפלל את תפילת הבוקר. בכניסה לסככה ניצב דוכן הפלאפל ובחוץ הקיוסק בדוכן קטן.
ב-5:25 הגיע שוטר וישב בחוץ. לקראת 6 מתחילים להתאסף אנשים ליד השער ההומניטרי. נציג המת”ק הגיע באיחור אופייני והשער נפתח ב-6:15. עם פתיחתו יוצאים הזכאים מהתורים וניגשים לעבור. יצאנו החוצה וקנינו כוס תה כדי להתחמם. הפעם מוחמד, אחיו של אימן, מפעיל את הדוכן ואנו שמחות לראותו.
ב-7:30 לערך התורים התקצרו והצטרפנו לאחד מהם. כשאנו מגיעות סוף סוף לעמדת הבידוק החייל מופתע לראותנו ושואל אם יש לנו טופס ויתור (על זה חותמים ישראלים שנכנסים לאזורי A). אנו מבהירות מי אנחנו וכן שכאן שטח שהוא חלק מירושלים ולא נדרש שום דבר כדי להיכנס אליו. אומרות גם שאנו כאן כל שבוע. החייל טוען שגם הוא כאן הרבה זמן ולא ראה אותנו מעולם. מבקש שנחכה. אנחנו מסכימות כמובן להמתין בצד, אך מבקשות שלא יעכב את הפלסטינים. למרבה המזל החייל שבעמדה הסמוכה כנראה כן שמע עלינו והרגיע אותו, כך שההמתנה היתה קצרה ביותר. בסופו של דבר המעבר לקח חצי שעה.
כשאנו מגיעות לרכב – הפתעה: הרכב לא נפתח. כנראה בעיה של בטריה בשלט. עוד לפני שהספקנו להביט כה וכה כבר ניגש אלינו בחור צעיר ומציע עזרה. שולף אולר קטן מכיסו, פותח את השלט ומסה להזיז קצת את הבטריה – אולי בעיה של מגעים – אך ללא הואיל. מייד מצטרף עוד אדם לעזרה. הוא מביא שלט אחר, ויחד הם מוציאים את הבטריה ממנו ומעבירים לשלט שלנו. כך יכולנו לפתוח את הדלת ולהניע את הרכב, ואז החלפנו חזרה את הבטריות והודינו להם מקרב ליבנו.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-