קלנדיה - שישי שלישי לחודש הרמדאן
הזרעים שמהם גדלה שנאה.
עובדות שאינן בולטות ברגע האמת חודרות ומחלחלות כמו חומצה על אבן, כמו זרעים באדמה תחוחה שבעתיד ינבטו ויעלו פרי שאת תוצאותיו מי יישורנו.
אלו נזרעו בשני האחים, הגדול בן חמש וחצי וצעיר בן השלוש, ילדים שהתכוננו והתרגשו ושמחו לקראת היום הזה בחודש הרמדאן שבו אמם תעטה על גופם את הלבוש המיוחד, החגיגי, לבוש צח ותואם שהוכן לקראת היום הזה, אבל בדרכם לעבר מסגד אל-אקצא שבעיר שמעולם לא דרכה בה רגלם, בתחנת הסלקציה הראשונה שבמחסום קלנדיה נבלמו. באחת התנפצה התקווה על סלע המציאות שמי שאחראי לגורלם אינם הוריהם אלא אנשים זרים במדים שמכוונים כלפיהם רובים
באותה נקודת סלקציה נבלמו הנשים (שבתמונה) שאחרי שגורשו נותרו עוד זמן רב לצד החומה, נשים שהיו מהן שביקשו להצטלם ולספר ואחרות הליטו פניהן שלא ייחשפו. עמדו או ישבו ומיענו לעזוב, חיכו אולי תשתנה רוע הגזירה. אבל הגזירה לא שונתה והן נאלצו לסוב לאחור וללכת כשעלבונן עטוף ביגונן.
אל השער האמור להעביר מיקרים הומניטריים הגיע נכה בכסא גלגלים מובל בידי בנו.
האיש הושיט לעבר החלון בו ישב החייל הבודק את התעודות הנדרשות. הביט החייל בניירות, הביט בנכה והביט בנער ואמר:
“אתה יכול לעבור, אבל הבן שלך נראה לי מבוגר, הוא לא יכול לעבור פה, שהבן שלך ילך מסביב, לאיפה שעוברים הגברים”. אבל האיש שתלוי בבנו ואינו יכול בלעדיו, הגיש לחייל את הקושאן (=תעודת הלידה) של הבן, “למה אין לא תעודת זיהוי?” שאל החייל, “כי הוא עוד לא בן שש עשרה, רק עוד שלושה חדשים יהיה בן שש עשרה, תראה בקושאן,” ענה האב.
“שילך מסביב”, פסק החייל.
“בבקשה, בבקשה”, התחנן האב,
והחייל בשלו: “אין לי מה לעשות. זהו, שילך מסביב”
ניסיתי גם אני: “תביט עליו, האיש חייב את בנו, הוא לא יכול לטפס על הגשר…” , אבל אני ודברי היו בבחינת אוויר לחייל שנחרשו אזניו ונאטמו רגשותיו.
יום השישי השלישי לחודש הרמדאן בקלנדיה היה יום של הרבה עצב והרבה פחד.
בנקודות המפגש בהם נקבצו בשבועיים הקודמים עשרות אלפי בני אדם, ניתן היה לספור עשרות בודדות.
מראות אירועי הלילות האחרונים במסגד אל-אקצא הדהדו בזיכרון הקולקטיבי והיו לאדי פחד בלבבות.
מיעוט המתדפקים על השערים לא גרם לחמושים לרכך לבם, ההיפך הוא הנכון, בכל ניכרה הקפדת ייתר.
שעה לפני סגירת השערים יצאה מאי-שם הוראה להרחיק את כל מי שאינו בעל תפקיד מטעם, את כל הצלמים והכתבים ואת כל נציגי הארגונים הבינלאומיים.
כשחבורת גנרלים הגיעה לסיור במקום והשתבחה בהצלחתם למשטר את המעברים לאל-אקצא, התקרבתי ושאלתי לשם מה הוראת ההרחקה החדשה? מה איום יש בצלמים או בנציגי ארגונים בינלאומיים?
תשובתם הייתה הפניית הגב ועזיבת המקום.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-