קלנדיה - שקט עצוב ומתוח של סגר
הורשו לעבור מהגדה לירושלים רק בעלי ת.ז. כחולות, קרי תושבי ירושלים.
אישורי המעבר משלל הסיבות אינם תקפים בימים של סגר.
מירושלים לגדה התנועה חופשית, אין בודק ואין עוצר או מגביל. כמו בכל חלק אחר של החיים – אין סימטריה בין הכאן לשם.
יש משהו מעורר חלחלה בהיעלמותם הכפויה של כל כך הרבה בני אדם.
הדי הריגת החיילת במחסום שועפאט ריחפו מעל כל ההוויה במקום, בתחושות של חשש אלו מאלו ואלו מאלו.
- אחמד אמר: ירו בה בגלל הנחלנים (כך אחמד מכנה את המתנחלים ואני לא נוהגת לתקן לו או לאחרים את העברית). זה הכל בגלל הנחלנים. אנחנו רוצים שלום, אבל הם גונבים לנו את האדמות, הם נכנסים לאל-אקצה שהיא שלנו והם הורגים אותנו. בגלל שהוא, מי שהרג את החיילת, ראה שהרביצו לבחורה באל-אקצה, הוא בא למחסום וירה.
- עבדאללה אמר: מה שאנחנו רוצים זה לחיות, רק לחיות.
להגדרת אלבר ממי בספר דיוקן הכובש:
“הארץ מתנהלת בקצב חגיו המסורתיים (של הכובש), אפילו הדתיים, ולא על פי חגי התושב: השבתון השבועי הוא זה של מדינת האם, דגל עמו הוא שמתנוסס מעל לאנדרטאות, שפת אמו היא שמאפשרת את התקשורת החברתית: אפילו לבושו, מבטאו, מנהגיו, סופם שיוכתבו לחיקויו של הנכבש. הכובש נוטל חלק בעולם עליון, ואינו יכול לקטוף אוטומטית את פרותיו”. (עמ’ 38)
כשהיא נישאה בזרועותיו של איש הצוות הרפואי בין אמבולנסים וראשה וידיה נשמטו ללא אחיזה, אפשר היה לחשוב שהאיש נושא בידיו בובת סמרטוטים.
רק כשהושכבה על האלונקה עמה הוכנסה לאמבולנס שבא לקחתה מירושלים, כשכל גופה נפרס לאורכו, לא היה ספק שמדובר בילדה חולה מאד שאיננה מגיבה לסביבה.
היא בת שנה, סיפרה האם שלא זזה מילדתה.
היא סובלת מדלקת ריאות קשה, אמר הפרמדיק.
לא היה ספק שהפעוטה צריכה להגיע לטיפול בבי”ח מהר ככל האפשר, אבל מהר היא לא הגיעה.
אמנם לא עיכבו אותה ולא התעמרו בה, “רק” מלאו את הפקודות וקיימו את הנהלים ועצם הפקודות והנהלים שהם בבחינת מדיניות ואינם נתונים להחלטת הדרג שבמקום הוא לכשעצמו עיכוב והתעמרות.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-