קלנדיה
האישה מהכפר סינג'יל חולה בסרטן. הרופאים שטיפלו בה בביה"ח ברמאללה קבעו שהיא זקוקה לניתוח והפנו אותה לבית החולים מוקאסד במזרח ירושלים.
אבל בכיבוש כמו בכיבוש, אדם חולה, גם אם במחלה ממארת ויומו קרוב לא בא ומתאשפז בבית חולים בלי אישורי השירותים החשאיים (תיאומים הם קוראים לזה). אז התיאומים נעשו והניירות המאשרים הונפקו והפניית הרופאים לביה"ח במזרח ירושלים הייתה בשחור על גבי נייר, ואמבולנס מירושלים הוזמן והגיע במקביל לאמבולנס מהשטחים שהביא את החולה ששכבה באלונקה והתפללה כשבידה מחרוזת התפילה, כי אולי במצבה המחרוזת והתפילות ורצון האל בכוחם לעזור. והייתה שם גם בתה שגם היא הייתה מצוידת באישור מעבר שהוכן מבעוד מועד ולפיו עמדה בקריטריונים שקובעים מעל לכל ספק שאינה מהווה סכנה לביטחון מדינת ישראל.
וכולם הגיעו למחסום קלנדיה, האמבולנסים והחולה עם מחרוזת התפילה והבת והאישור מהשב"כ וגם האישור מבית החולים, והצוותים הרפואיים כבר העבירו את האישה מאמבולנס אחד למשנהו ונגשו החיילים לאשר שאמנם הם זה הם והחולה היא החולה.
אבל – אופס! תעודת הזיהוי של האישה לא הייתה.
ובדקו ואישרו שאמנם החולה היא החולה אבל מי שמע על פלסטינית שאין עליה תעודת זיהוי? הרי בלי תעודת זיהוי אי אפשר!
ופסקו שאו שהחולה תילקח חזרה לפלסטין ותבוא שוב עם התעודה או שמישהו יביא את התעודה מאיפה שהיא נמצאת, כי: "בלי תעודה לא עוברים".
או כמו שאמר נהג האמבולנס: "פה התעודה זה מה שהכי חשוב, לא הבן-אדם".
אז בעלה של האישה, שכמו בעלים ואבות פלסטינים מודרים מלסעוד את יקירם החולה, מצא את התעודה שנשכחה בבית החולים והבקיע דרך פקקי התנועה העמוסים שבין רמאללה לקלנדיה ואיחד את התעודה עם אשתו והדרך לבית החולים במזרח ירושלים נפתחה בפני האמבולנס.
" בזמן שהתבזבז כבר יכלו לנתח אותה" אמר הפרמדיק.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-