חזרה לדף חיפוש דוחות

קלנדיה

צופות ומדווחות: ויוי צורי ואיה קניוק
12/11/2014
| אחה"צ
ככה כל יום , כל השבוע יום אחרי יום, כל הזמן.
ככה זה פאתי המחסום אפופים עשן כבד, סמיך ושחור, וחיילים ויס"מים או יממ"ים בקבוצות גדולות, חמושים בכל  דבר אפשרי יורים כדורי גומי, רימוני גז והלם, מלווים בג'יפ המצויד במתקן לירי אוטומטי של כדורי גומי. בכל פעם בגיחה נוספת גם כאשר נדמה שאין יותר "מהומות".
והכל בחסות הזרקור העוצמתי שבמגדל המאיר כל פנה בסביבה ומעבר לה ומבליח מדי פעם תאורה נוספת  להאיר את דרכם של "לוחמים".
כל הירי ללא אבחנה לעבר האוכלוסיה של נשים וגברים בכל הגילאים ,תינוקות וילדים העוברים במחסום שהוא העורק היחיד שלהם לתנועה,לחזור הביתה או לצאת לאן שהוא או לגור ולחיות בירושלים.
 
העשן מידי נערים שבמרחק כמה מאות מטרים מבעירים מכל הבא ליד, בעיקר קאוצ'וק (גומי) כמחאה והתקוממות והפגנת היאוש, דורות יומיים של נוער שנעצר לאחר זמן קצר ולמחרת מגיעים ילדים ונערים אחרים הממשיכים את דרכם של אלה מאתמול.
 
קבוצה  גדולה מעל 20 של לובשי מדים כהים יוצאים ממתחם המחסום לעבר הרחוב הראשי לרמאללה, מלווים בצלם וכתבת מטעם, מפגינים ומצלמים את מלחמתם למען ביטחון ישראל, בפירוש ששים אלי קרב לפי הבעת פניהם והמשפטים שהם זורקים "לפתוח צירים" ,"לפנות את הדרך".
 
ואלינו פונה המפקד be carefull אבל כאשר שמעו העברית מאתנו אמרו "ליקקתן מספיק לערבים היום?".
כל זאת ראינו וחווינו, וקבוצת הרוכלים שבמחסום עוזרת להבין ולהבחין, מנחה איך להתגונן מן הגז, ומכבדת בגלדי בצל .
מכיוון מחנה קלנדיה נשמע ירי, ודרי המחסום אמרו שזה ירי חי .
כולם תומכים וגאים בנערים,למרות שימיהם קשים יותר, ופרנסנתם נפגעת מאד.
עוד סיפרו לנו שלפני ארבעה ימים החיילים בעטו באשה מקבצת נדבות, קראו לה אליהם לאשה האומללה כדי לסלק אותה  ולבעוט בה עד שהשתטחה על הריצפה ונפצעה. לא נראתה במחסום מאז התקרית.
 
 
 
 
 
 

  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה. שיחה בצל החומה
      Tamar Fleishman
      Jul-21-2026
      קלנדיה. שיחה בצל החומה
לתרומה

תערוכה דיגיטלית

25 שנה בשטח.

תמונות שמראות מדוע אנחנו עדיין כאן.

כניסה לתערוכה