קלנדיה
בקלנדיה יום אסל ויום בסל يَوْم عَسَل وَيَوْم بَصَل אמרתי לבחור שמוכר קפה על הדרך.
"לא" אמר, "בקלנדיה כל יום הוא בסל".
מי כמוהו יודע.
ובאמת זה היה יום בסל לבחור ש – "מחר יש לו ניתוח בבית החולים מוקאסד" אמר טוני נהג האמבולנס שהביא אותו ואת אמו כל הדרך משכם.
המסע בין שכם לקלנדיה לא היה קל. טוני היה צריך לתמרן בין אבנים שנזרקו לבין כדורים שנורו ורק במזל האמבולנס ונוסעיו הגיעו ליעד הביניים מבלי שנפגעו.
"רק כדור גומי אחד פגע בגג אבל לא חדר" סיפר טוני.
ובמחסום שוב היה טוני צריך לתמרן בין תשובת מתאמת הבריאות ש"יש תאום" (כלומר – שאין בעיה ביטחונית והחולה רשאי לעבור לביה"ח שבמזרח ירושלים) לבין "אין תאום" כדברי החיילים והשוטרים שבמחסום.
רק אחרי שעתיים של עיכוב האמבולנס והחולה ואמו, הסתבר שטוני כל הזמן צדק ויש תאום ואין מניעה ואין איום בטחוני, אבל מה זה בכלל שעתיים של המתנה מיותרת ולא מוסברת בשביל שלושה פלסטינים?
זה גם לא היה יום אסל לאישה מעזה. אישה חולה ששוחררה מבי"ח בגדה אחרי ניתוח, שישבה על הספסל המזוהם שבסככת ההמתנה המזוהמת שבפתח המחסום וחיכתה למעלה משעה כדי לקבל אישור לשוב לביתה.
קשה עד בלתי אפשרי היה לתקשר עם החולה. האישה רצתה לספר וניסתה לדבר, אבל כשרק אמרה מילה או שתיים שתת דם מפיה וכיסה באדום את המטפחת הלבנה שהיתה בידה.
ושני אנשי הצוות הרפואי שסיפרו טלפונית ביום שישי ה-7 בנובמבר שהם והאמבולנס שבו הגיעו למחסום נפגעו מכדורי גומי שירו שוטרי מג"ב, הם והאישה מעזה וטוני והחולה ואמו ורבים שכמותם יעידו שבמקום הרע הזה כל יום הוא בסל אם לא גרוע מזה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-