קלנדיה – יום ג’, 7.2.06 אחה”צמשקיפות: נורה או. – רוני ה. (מדווחת)אורחות: קלאודיה משווייץ, רוזמארי מקנדה והילדה מגרמניהיום לאחר היריות על חיילים בקלנדיה.מתח רב ואמצעי ענישה קולקטיביים.אתמול נסגר המחסום מיד לאחר היריות (בסביבות 10:00), ואיש לא עבר. מי שרצה להגיע לצד השני של המחסום, נאלץ לעשות זאת בדרך סורדא – “לך לסורדא”! כמו בימים עברו.ב-14:00 נפתח המחסום לאנשים המתגוררים באזור ירושלים בלבד, וב-19:00 שוב נסגר (המחסום אמור להיות פתוח 24 שעות ביממה – נ.א.). שמענו שלקח שעות לנסוע דרך סורדא בשל מחסומי פתע שעיכבו את האנשים זמן רב.היום, בשעה 15:15, חיכו מול שורת הקרוסלות הראשונה כמאתיים גברים. זה היה מראה לא נסבל. שום דבר לא זז מלבד התור של הנשים שהתקדמו לאט לאט. בחדר הפיקוח ישבו 4 חיילים, כך שלא היה מדובר במחסור בכוח אדם. יותר סביר להניח, שהיה מדובר בענישה קולקטיבית. שוחחנו עם אחד הגברים בתור. הוא חיכה כבר שעה למעבר. ואז, לפתע, הופעלו כל הקרוסלות, ו-200 הגברים עברו תוך דקות ספורות. סוף העונש נכון להיום!ב-16:00 המעבר למכוניות היה עדיין חסום מאז אתמול. עקבנו אחרי החיילים שעמדו בנקודת הבידוק, כשנשקם שלוף בצורה מאיימת על כל מי שנמצא בקרבתם. ברור שהיו מפוחדים מאוד, על סף ההיסטריה. אפשר היה להרגיש את המתח באוויר. לפתע שני חיילים זינקו קדימה, כשהם מחפים זה על זה, וקראו לנהג מונית שעמד ליד מכוניתו במרחק של 15 מ’. הנהג התקרב אליהם בידיים ריקות ובחולצה פתוחה. התפתח ויכוח ממושך שלא הצלחנו לשמוע, וכשהנהג חזר, לאחר שתעודת הזיהוי שלו נלקחה ממנו, לא היה מוכן להסביר מה קרה.היה ברור שהחיילים היו במצב הכן בחיפוש אחר היורים מיום ב’ שהצליחו להימלט.ב-16:15 הגיע אמבולנס למחסום המכוניות ועבר לאחר בדיקה קצרה. בעקבותיו התקרבו שתי מכוניות פרטיות והורשו לעבור אף הן. לאט לאט התמלא המסלול היוצא מקלנדיה במכוניות, והמעבר נפתח.כשחזרנו למחסום של הולכי הרגל, התורים היו קצרים. גבר אחד שעמד בתור הנשים נענש ונשלח לעמוד בסוף של תור אחר. גם אנחנו “נענשנו”: דרשו שנרוקן את התרמילים שלנו ונניח את החפצים על שולחן. החיילים הסתכלו על חפצינו מאחורי השמשה הממוגנת שלהם ופסקו שאין בתוכם “חפץ חשוד”.