קלנדיה
קלנדיה, יום שני, 13.8.2007, בוקרמשקיפות: רוני פ., רותי ר. ויעלי ד. (מדווחת)ענתא – 7:05-7:25>br>ליד המחסום הוקמו פילבוקס ומבנה חדשים שלא היו כאן בשבוע שעבר. עובדים של חברת חשמל יורדים מאוטובוס קו 18 במחסום, אומרים שתמיד האוטובוס נוסע עד חברת חשמל (200 מטר אח”כ) והיום החיילים אומרים להם לרדת במחסום. אנחנו שואלות את החייל והוא אומר שהמסלול של קו 18 לא ממשיך אחרי המחסום. א-ראם – 7:45-8:00במחסום אין כמעט אנשים ומכוניות.קלנדיה – 8:15-12:15נשארנו הרבה זמן בקלנדיה, היו הרבה בעיות. משמרת קשה.כשהגענו לא פתחו את השער החיצוני, הרבה אנשים עמדו שם ולא יכלו להיכנס. מיד אחרי שהגענו פתחו את השער ושתי כניסות בפנים, אמרו ברמקול שאחת לתעודות ירוקות והשנייה לכחולות. אמרו את זה רק בהתחלה ולכן היו כאלה שלא שמעו וחיכו בתור הלא נכון ואז היו צריכים לחכות שוב בתור השני. אחר-כך פתחו עוד כניסה. מישהי מספרת לנו שהיא (עם תעודה כחולה) ובעלה (עם כתומה) עברו ברכב במחסום במכבים. למרות שזה לא מעבר להולכי רגל, לבעלה אמרו לרדת מהרכב וללכת ברגל כחצי קילומטר, ואחר-כך היא אספה אותו והם המשיכו לנסוע. אנחנו אומרות לה שנדווח על זה. אישה מעלה שאלה הגיונית: אנשים עם תעודות כחולות שהולכים לדואר במחסום ואחר-כך רוצים לעבור לירושלים צריכים לעמוד פעמיים בתור – פעם לדואר ופעם לעבור במחסום. אנחנו מדברות איתה על המנגנונים האלה, שאמורים לגרום לפלסטינים לוותר ולא לעבור לצד הישראלי.רוב המשמרת אנחנו מנסות לעקוב אחרי שני סיפורים של אנשים שפתאום גילו היום שהם מנועי שב”כ. הראשון, נוצרי עם אנגלית טובה, היה לו אישור לעבור ליום אחד להתפלל. לא נתנו לו לעבור ואמרו לו שיש בעיה עם השב”כ. לקחנו את מספר הטלפון שלו, הוא הלך לדבר עם השב”כ ולא ראינו אותו יותר בהמשך היום.השני, טייח, אב לעשרה ילדים שעובד כבר 15 שנים בישראל, ברמת בית שמש ובעוד מקומות. תמיד נתנו לו לעבור פתאום היום לא נתנו, ואמרו שהוא מנוע שב”כ. האדם היה בהלם, רק רצה ללכת לעבודה כמו בכל יום, המנהלים שלו בעבודה צלצלו אליו וגם הם לא האמינו שלא נותנים לו לעבור. נכנסנו איתו למת”ק ודיברנו עם הקצין האחראי שלקח את המסמכים שלו ואמר שיבדוק. לקחנו גם את הטלפון שלו כי הוא לא קיבל תשובה כשעזבנו.במת”ק נתקלנו בהתנהגות מאוד לא נעימה, בעיקר מצד איש ביטחון של חברת שמירה פרטית, שצעק על האנשים שישבו על הספסלים (ולא יעמדו ליד הקרוסלה, היו ממש מעט אנשים וזה לא הפריע לאף אחד), ושלא יעשנו בסככה.
ירושלים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ירושלים אינה רק הר הבית והעיר העתיקה, שהם לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתום מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מוניציפלי של רוב השטח שנכבש, שטחה זינק מ-6.8 קמ"ר ל-70 קמ"ר! ונכללו בה 28 כפרים סמוכים, שהיו קשורים בטבורם לאל- קודס במשך שנים רבות. תושבי הכפרים סיפקו סחורה חקלאית לשווקי העיר, נשענו על מוסדות השלטון והמשפט המרוכזים בה, למדו בה והגיעו אליה לטיפולים רפואיים, לקניות, לתפילות, ולחגים הדתיים.
עשרות שנים מאוחר יותר, התברר שישראל נגסה יותר משהיא יכולה לבלוע. הכפרים גדלו והתרחבו, הפכו לשכונות מרובות תושבים והיטו את המאזן הדמוגרפי של העיר.כ-100,000 פלסטינים עוברים מדי יום במחסומי ירושלים
קראו על המצב בעיר מאז הקמתו של ארגון מחסוםווטש ועד היום בדף המידע שלנו ירושלים | העיר האסורה.משמרות התצפית של מחסוםווטש מסיירות בשלוש גזרות מרכזיות של "עוטף ירושלים": מחסומי צפון ירושלים (כולל קלנדיה), מחסומי מרכז ירושלים (כולל מחנה פליטים שועאפט ומחסום הזיתים) ומחסומי דרום ירושלים (כולל בית לחם ומזרח גוש עציון). בעיר המזרחית עצמה אנו מסיירות בכמה אזורי מתיחות ובהם סילואן ושיח' ג'ראח ובמשך חודש הרמדאן גם בעיר העתיקה ובשעריה.
מאז מלחמת 7.10.24, אין כניסת פועלים פלסטינים לירושלים, העלייה להר הבית מוגבלת גם לתושבי העיר עצמה, והעיר העתיקה ריקה ממסחר ואדם.
מעודכן לינואר 2024

-