קלנדיה
09:00 – את פנינו קבלו זוג הורים עם בתם כבת 16. הם הסבירו באנגלית כי הם מלווים את בתם, שהיא בעלת דרכון אמריקאי, לתור לחידוש הדרכון בקונסוליה האמריקאית. להורים, בני יותר מ-55 לא נתנו לעבור. איש "מודיעין אזרחי" שהיה במקום ובירר את הבעיה לבקשתנו אמר כי שני ההורים מנועי שב"כ וכי עליהם לפנות למת"ק בשכם, שהוא האזור שלהם.
נדהמים ומאוכזבים יצאו מהמחסום – ואנחנו בבושת פנים רק יכולות לקוות שהאות יורד מהם.
קבוצה של כעשרים אנשים חיכתה ליד התור ההומניטארי. חיילת שפנינו אליה בנושא זה טענה כי צריך לבדוק אותם והצהירה "אני הולכת על פי החוק". ב – 09:10 נפתח השער וכל המחכים נכנסו.
עד 09:20 התור התארך אף על פי שכל הכניסות הפנימיות היו פתוחות. איש הביטחון והחיילים שהיו קודם במקום נעלמו, ונוצר עיכוב בכניסות הפנימיות. בתשע וחצי הושמעה הודעה ברמקול, ברורה לשם שינוי, שכל הכניסות הפנימיות פתוחות. ואכן, הורגשה מעט התקדמות. היות שבתוך מספר דקות התור שוב התארך, התקשרנו למת"ק והסברנו כי אין במקום חיילים או אנשי ביטחון. הקצין הבטיח שיברר את הנושא. בתוך כעשר דקות כחצי מהמחכים נכנסו פנימה.
הפננו את תשומת לבו של החייל בבוטקה לאישה שהתקשתה בהליכה ונעזרה במקל. הוא אמר שאינו יכול לקבל החלטה ושישאל את הממונים עליו. אחרי מספר דקות הוא אמר שהחיילים בדרך. ב – 09:45 האישה נכנסה דרך השער הרגיל. בעשר הגיע איש האבטחה ואמרנו לו שהגברת עם המקל ואדם מבוגר נוסף כבר עברו בתור הרגיל.
אדם מבוגר מאוד הוחזר בטענה שהוא "מנוע שב"כ". איש האבטחה אמר: "לא מוסיף לי שום דבר אם האיש עובר או לא. לא אכפת לי. אולי האיש או מישהו ממשפחתו היו מעורבים בפיגוע. אני פועל לפי הוראות השב"כ". שאלנו אותו על הלכלוך והוא אמר שבמשך השבוע יש עובדי ניקיון. לדבריו השירותים הם באחריות הפלסטינים המנקים אותם במשך השבוע אבל לא ביום שישי.
כמו בשנה שעברה בעונת האביב, נתקלנו בבעיית האישורים לטיולים. מטיילים, בדרך כלל בקבוצות, מקבלים אישורים ליום טיול, אבל לא נאמר להם מאיזה מעבר או מחסום עליהם לעבור. פרט זה גם אינו מצוין באישור שהם מקבלים. בהגיעם למחסום החיילים אינם מאפשרים להם לעבור בטענה שהם צריכים לעבור דרך מחסום או מעבר אחר. תהינו אם מי שמפיק את האישורים מודע לבעיה, אם היא תוצאה של רשלנות, של חוסר תיאום או של סיבה אחרת.
הפעם פנתה אלינו קבוצת מטיילים משכם אשר הגיעו באוטובוס עם אישורים ל – 16 שעות, ואשר התכוונו לטייל בעיר העתיקה ולהתפלל באל-אקצא. איש הביטחון טען שהם היו צריכים לעבור דרך מעבר חשמונאים ולא דרך קלנדיה. ואולם, באישורים שהם הציגו לא נאמר דרך איזה מעבר הם צריכים לעבור ואיש גם לא מסר להם מידע זה בעל פה. איש הביטחון התעקש שעליהם לנסוע למעבר חשמונאים (ליד נעלין) אבל המטיילים סיפרו שהאוטובוס הוריד אותם במחסום ונסע. החייל אמר כי המבוגרים יוכלו לעבר בלי אישור, אך הצעירים צריכים לעבור דרך מעבר חשמונאים, כי אין מה לעשות וכי זו אינה בעיה שלו. הסברנו למטיילים את הבעיה ונתנו להם הוראות הגעה למעבר חשמונאים. ביקשנו מאיש הביטחון שיודיע למת"ק על הצורך לציין באישורים את המעבר דרכו מותר למטיילים לעבור. סיפרנו לו כי נתקלנו באותה בעיה פעמים רבות בשנה שעברה. יש לציין כי איש הביטחון דיבר ערבית שוטפת ועשה מאמץ לעזור לפונים אליו.
בשעה 10:30 שוב התארך התור והגיע עד הספסלים. הצטבר גם תור גדול ליד השער ההומניטארי. הבחנו באדם זקן שהתחנן לפני אחד החיילים במקום שייתן לו לעבור, ללא הצלחה. שער התור ההומניטארי נפתח למספר דקות אבל לאחר שנסגר נשארה בחוץ עוד קבוצה של אנשים. רובם עברו לתור הרגיל. ב – 10:45 הגיעה אישר מבוגרת מאוד עם מקל שהתקשתה מאוד בהליכה. החייל בבוטקה טען שקרא לאיש הביטחון. הוא הציע שבינתיים הזקנה, שהתקשתה אף לעמוד, תשב על אחד הספסלים וכך עשתה. לאחר מספר דקות היא התקדמה לתור הרגיל.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
