קלנדיה
הגענו למחסום ב-4 אחה"צ ומצאנו 3 מסלולים פעילים עם מעט מאד אנשים בכל אחד. לא ראינו אנשים בתור למת"ק ולא בסככת ההמתנה של המת"ק. החברים שלנו בכניסה למחסום ספרו שלא היו אירועים מיוחדים במשך היום, אבל אחד הרוכלים סיפר על בחור מעזה שליווה את אמו הנכה בכסא גלגלים לקבלת היתר מעבר ונאלצו להמתין שלוש שעות עד שהחיילים פתחו עבורם את השער הומניטארי!
קצת אחרי 16:00 ראינו אמבולנס ממתין ליד הכיכר הצפונית, אולם עדיין לא הגיע האמבולנס מירושלים. לקראת 16:30 ראינו שהאמבולנס הירושלמי מחכה במגרש החנייה והאמבולנס הפלשתיני כבר התקדם לתוך המחסום, אבל החיילים היו עסוקים בדברים אחרים ולא טפלו במקרה. צפינו בנעשה מעמדתנו ליד הגדר, למרות צעקות החיילים שרצו לגרש אותנו. זרם מכוניות בדרכן צפונה עבר לידנו. פתאום החיילים במחסום הרכבים התחילו לצעוק ורצו כמה מהם וחסמו את הדרך לאחת המכוניות. הנהג המבוהל יצא לדבר אתם והחיילים המשיכו לצעוק עליו, כאילו הוא ברח להם או לא מילא אחר פקודותיהם. גם הנוסע לידו היה די מבוהל. לאט לאט החיילים נרגעו והתחילו לבדוק את הניירות. לבסוף המכונית שוחררה לדרכה עם הנהג והנוסע ורק אז התפנו החיילים לבדוק את האמבולנס. ב-16:45 האמבולנס עדיין היה במחסום. כלומר, החולה שבתוכו כבר חיכה 45 דקות לעבור במחסום. למותר לציין שאדם הנזקק לאמבולנס בדרך כלל זקוק גם לעזרה רפואית דחופה. אבל האמבולנס שראינו חיכה עוד 5 דקות עד שהורשה לעבור ולהיצמד לחברו הירושלמי ולהעביר את החולה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-