קלנדיה
לחכות מחוץ למחסום עם הנהג ממזרח ירושלים שמחכה למחלימים מעזה שמוחזקים בתוך המחסום עד שיותר להם לצאת, לעלות על רכב ההסעות, להעמיס את המטען הרב שבידיהם, שחלקו ציודם האישי וחלקו מתנות לבני משפחה וחלקו פרטי מזון ובגדים שחסרים כל כך ברצועה, ההמתנה הזאת והשיחה הזאת מוסיפות ידע על נהלי שיבת האנשים שהשתחררו לפני כמה שעות מאשפוז בבתי החולים והם בדרך לביתם שבעזה ומעניקה עוד פרטים שמצטרפים לפאזל שיוצר תמונת יחס אדנותי ובלתי אנושי של מנגנון הכיבוש לבני האדם הנחותים ביותר במדרג.
המחלימים עצמם שיוצאים בלווי אנשי מת”ק חמושים ממעטים בדיבור ורק מציינים את מספר השעות שנאלצו לחכות על ספסלי המתכת הנוקשים.
*
במקום שבו אסור להפגין ומחאה שבדיבור נחשבת כהתחצפות שמעצר לצדה,
הפתרון זה לצעוק באנונימיות על החומה.
And now for something completely different/Monty Pyton
כשעצרתי אצל ג’אבער לקנות ירקות הרגשתי שהוא מהסס מלספר לי משהו. לא לחצתי.
כשעזבתי ג’אבער יצא אתי. כשהיינו לבד סיפר שמישהו שגר באדם (ההתנחלות) וקוראים לו עילאי, חייב לו הרבה כסף.
“כמה?” שאלתי, “שלוש אלף” אמר וגם שבכל פעם שהוא, ג’אבער מתקשר, העילאי הזה מנתק.
טלפנתי לעילאי מהטלפון שלי, הצגתי את עצמי ושאלתי למה הוא לא מחזיר לחבר שלי את מה שהוא חייב לו, “אני חייב לך משהו?” צעק עילאי, “זה לא לי שאתה חייב”, והוא שוב עם ה”אני חייב לך משהו?” ואני בשלי עם ה- “זה לא לי שאתה חייב” ושוב ושוב כנ”ל.
הלא שיחה הזאת נמשכה עד שעילאי אמר: “תשמעי חמודה…” ואני: “חמודה? – שלא תעז לדבר אלי ככה. לטובתך אני מציעה לך להחזיר את החוב בהקדם”, עילאי: “למה? את מייצגת אותו?” “כן, אני מייצגת אותו”.
עילאי ניתק.
אחרי לא יותר מ- 10 שניות ג’אבער קיבל שיחת טלפון מעילאי שכבר לא צעק, אלא דיבר ברכות וסגר תנאי תשלום.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-