קלנדיה
קור, תוהו ובוהו, אכזריות!
5:10 כשהגענו למשמרת נשבה בכוח רוח מקפיאה ויכולנו לשמוע נקישות מתכת חזקות. הסתבר שאלה יריעות המתכת בדפנות השביל המוביל דרך מה שפעם היה החניון של המחסום. הן השתחררו מעוצמת הרוח והתנופפו בפראות – מסוכנת.
שלושת התורים היו קצרים, והגיעו רק מעט מעבר לסככה. מוכר הכעכים לא נראה בשום מקום, מן הסתם ניצחו אותו הקור והרטיבות. הנחנו שהיום יגיעו פחות אנשים במזג האוויר הקיצוני, אבל במהלך הבוקר פחת הגשם ועוד אנשים המשיכו להגיע. החייל בתאו נראה פותח את הקרוסלה בתכיפות יחסית למרות שלא נתן לרבים לעבור בכל פעם, בוודאי בגלל הצפיפות של אנשים לפני כל אחד מ-4 אשנבי הבדיקה שפעלו באיטיות רבה. למעשה, כשראה אנשים הולכים בכיוון האשנב החמישי, הסגור, הזהיר אותם ברמקול. באשנב הבדיקה מס’ 4 הקרוסלה לא פעלה ואנשים נכנסו שם בשער הצדדי.
מי שהחליף את החייל פעל גם הוא באופן הגון יחסית – אבל תהליכי הבדיקה באשנבים היו איטיים להחריד. בינתיים כולם המתינו בקור המקפיא. ב-6:45 קרסו התורים כרגיל והפכו להמון צפוף, דחוק, דוחף וצועק. למרבה המזל הדבר לא ארך זמן רב ואיכשהו הושב הסדר על כנו.
קצין המת”ק ומאבטח הגיעו ב-6:15 לפתוח את ה”שער ההומניטארי”. במשך כל הזמן התעקש שלא להרשות ל”בעלי היתר מעבר בשעה 8″ לעבור, עד שמעט לפני השעה 8 עזבו הוא והמאבטח. לאחר מכן התפתח מצב נורא – אפשר פשוט לקרוא ל”שער ההומניטארי” בדיחה חולנית. הגיעו ילדים שניכר בהם היו חולים ממש, ואישה עם בעיית ריאות, נשים עם תינוקות בזרועותיהן עטופים בשמיכות, חוץ מהציבור הרגיל של נשים ואחרים שבדרך כלל לא משתמשים בשער הזה, ובשלב מסוים הצליחו “להשחיל” אישה עם תינוקה דרך הכלוב, אבל לאחר מכן זה נהיה קשה מדי. בעבר לעתים היו שוטרים שעזרו להעביר מקרים נזקקים אלה בשער צדדי, אבל היום לא היה את מי לשאול. מי יודע מה היה קורה לו מישהו היה מגיע בכיסא גלגלים!
אנחנו מתקשרות למשרד פעמיים ומתחננות שיפתחו את השער, ובכל פעם נאמר לנו ש”הנושא בבדיקה”. בייאושנו התקשרנו לחנה ברג כדי לבדוק אם היא תוכל להשפיע איכשהו, אבל גם ניסיון זה נכשל.
בסופו של דבר, כל מי שהמתינו מחוץ לשער נאלצו לחבור לתורים הרגילים שהתקדמו באיטיות נוראה. קיימנו תזמון מעבר של זקן עם מקל הליכה בפתח אחד הכלובים, והוא לא זז במשך 15 דקות.
זו הייתה חוויה מכוננת עבור האורחות שלנו! עבורנו אישית, הדבר החיובי היחיד היה החום שבו קידמו את פנינו רבים כל כך, והשיחות שקיימנו עם מי מהם שנאלצו להתעכב ממילא. מסתבר שכמה מהנשים המבוגרות יותר שאנחנו מרבות לפגוש עובדות כולן באיזו חברה לאספקת ירקות, קיימנו שיחה מעניינת עם מורה למתמטיקה ופיזיקה, ושיחה ארוכה עם אדם שפעיל בארגון בין-דתי. אבל למרבה הצער זה האחרון סיפר לנו באיזה יחס מחוצף נתקלו הוא וקבוצה שהדריך בירושלים ביום שישי אחד, מצד השוטר בתפקיד (זיהינו את השוטר שאת גסות רוחו כבר פגשנו בעבר).
הגענו לאשנב הבדיקה הרבה אחרי השעה 10! אף שאנחנו עצמנו עברנו במהירות, יכולנו לשמוע אחרים שהתעכבו משום שלא יכלו להבין את ההוראות בעברית שצעקה לעברם החיילת.
אין לנו מושג מדוע הכול נע היום באיטיות כזו.
הווידיאו הנוכחי צולם בידי נעמי, אחת הגרמניות שבאה איתנו בבוקר יום ראשון לקלנדיה.
הרוח נשבה בכוח עד כדי כך שחנה כתבה על ה”גדר” שהתנפנפה באופן מסוכן. אפשר לראות בצילום את רמת הסכנה. כששמענו את הרעש בתחילה הוא היה חזק עד כדי כך שחשבנו שדחפורים עובדים מחוץ למה שפעם היה החניון. היה גם קר עד כדי כך שמכשיר הטלפון של נעמי קפא. פעם ראשונה…
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-