קלנדיה
אמבולנס של הסהר האדום שהגיע מטול-כרם העביר לאמבולנס של הסהר האדום שהגיע מירושלים חולת סרטן שנשלחה לטיפולי הקרנות למוטלה (=ביה”ח שבאוגוסטה ויקטוריה).
למה? – כי בכל שטחי פלסטין אין ולו מכשיר הקרנות אחד.
למה? – כי שלטונות הכיבוש לא מאשרים לבתי החולים שבגדה וברצועה את קנייתם.
החולים מעזה ומלוויהם, 12 במספר, 4 ילדים, אימותיהם, עוד שלוש נשים וגבר אחד, ראאד שמו, ששב לביתו שבעזה אחרי 7 חדשי אשפוז בביה”ח אל-נג’אח שבנבלוס בו טופל במחלת הלוקמיה ממנה הוא סובל. הרופאים ממליצים על השתלת מח עצם בביה”ח תל השומר.
אם ההמלצה תאושר, והשתדלנות תעלה יפה, וראעד יקבל אישור לצאת מהרצועה כדי להגיע לתל השומר, ואם ימצא הכסף לכסות את הטיפול, והטיפול יצליח, אם ואם ואם ואולי ואולי ראאד יחלים.
כשכולם כבר ישבו ברכב ההסעות, כשתעודות הזיהוי שלהם ואישורי המעבר שלהם הופקדו בידי איש התאום מעזה ששב וספר ווידא שהרשימה שקיבל במת”ק קלנדיה תואמת את אלו שברכב, רק אז, כשכל תנאי הנוהל קוימו כהלכתם, עזב רכב ההסעות את רציף השילוח ויצא להשיב את החולים לביתם שבעזה.
שעה וקצת אחר כך כשחזרתי לצד הירושלמי של המחסום הם שוב היו שם באותו רציף.
מה שקרה זה שאחרי נסיעה של כמה קילומטרים התקבלה טלפונית מאנשי המנהל בקלנדיה הוראה לחזור כי יש עוד שניים שצריכים להצטרף.
המנהל מורה – הפלסטינים מבצעים. חזרו. הם שוב כאן, באותו רכב, באותו רציף.
אמרו שמה שקורה בפנים, בתוך הטרנזיט נורא: “הילדים רעבים, הילדים צריכים פיפי, הילדים בוכים, בוכות גם האימהות”.
איש התאום העזתי טלפן כל כמה דקות לאלו שבפנים ושמע: “חכו עוד, אולי עוד 10 דקות…” ושוב.
אחרי סבבים נוספים של חכו עוד עשר דקות, בידיעה שהדרך שלפניהם ארוכה ושגם למחסום ארז יש שעת סגירה, הניע הנהג את הרכב ושוב יצאו לדרך הביתה לעזה.
“אין להם לב”, אמר מכר ותיק שהיה עד לסגה הממושכת הזאת, “אין להם לב” חזר ואמר.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-26-2026קלנדיה. דברים שרואים בדרך
-