קלנדיה
בוקר של ייאוש גובר
רק ארבע עמדות פעלו כאשר הגענו בשעה 05:25, מה גם שכולן פעולה באיטיות מחרידה. למרות שהטורים לא חרגו מגבולות הסככה כאשר נכנסנו, הם התארכו בהתמדה מול עינינו, במיוחד כי קרוסלה אחת שמול שלושת הכלובים לא עבדה ולכן הכלוב נותר ריק. בשעה 05:40 עמדה מספר 3 נסגרה ומספר 5 נפתחה, אבל עמדה אחת עדיין לא עבדה.
בשעה 06:00 הטורים הגיעו עד מחצית עומקו של מגרש החנייה, וכבעור עשר דקות הם התפרקו לגמרי והאנדרלמוסיה הרגילה התחוללה. הסיבה הייתה, כנראה, כי הקרוסלה בכניסה לכלוב מספר 1 שהייתה סגורה שוב נפתחה, אנשים מיהרו להכנס לכלוב הריק, וזה שימש אות לכולם לרוץ קדימה. למעשה, זו הייתה אי-הבנה אשר לקח קרוב לחצי שעה לתקן.
אך התיקון לא החזיק מעמד, כי בשעה 07:08 הטור התפרק שנית – הפעם מתוך תסכול מאלה שעקפו את הטור. שניים מתוך שלושת הטורים הסתדרו שוב תוך עשר דקות. אך אנו לא זוכרות פעם אחרת שבו התפרק הטור פעמיים במשך אותו בוקר. זה הסביר את הייאוש הגובר אשר בטאו אלה שפנו אלינו – בנוסף לאטיות המעבר במשך כל אותו בוקר.
בשעה 06:25 הגיע נציג המנהל האזרחי ופתח את השער ההומניטרי, שם המתינו 15 בני אדם, והמשיך להפעיל את השער בצורה תקינה כל זמן שיכולנו לראות אותו. בשעה 07:30 איבדנו קשר עין אתו ואיננו יודעות כמה זמן הוא השאיר את השער פתוח. אך כאשר שוב יכולנו לראות את האזור ליד השער ההומניטרי בשעה 08:10, הנציג כבר לא היה שם.
בשעה 07:30 הצטרפנו לאחד הטורים לכלובים ולקח לנו 50 דקות (!) לצאת מן המחסום. מתוכן, בילינו 40 דקות בהתקדמות בתוך הכלוב. כאשר יצאנו בסוף מן הכלוב, עמדת בדיקה מספר 3 שוב נסגרה, שגרמה לעיכוב נוסף של כל טורי האנשים ההמתינים לעבור את המחסום – כאשר השעה כבר הייתה אחרי שמונה בבוקר.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
