קלנדיה
חזרנו לקלנדיה לאחר היעדרות של שבועיים. אנחנו מגיעות כעת בשעות מאוחרות יותר, כי גם הפלסטינים מגיעים מאוחר יותר מבעבר, לאור המעבר המהיר במחסום החדש. כמו כן איננו מגיעות כל שבוע. באזור שלפני המחסום נמשכות העבודות על הדרכים והמדרכות. אולי בפעם הבאה שנגיע כבר ישלימו סוף סוף את העבודות…
ב-6:20 הגענו למחסום. בדרך ראינו רבים מחכים להסעות. בקיוסק שליד החניה יושבים רבים בחצר שבחוץ. שיח הביגונביליה שופע ופורח, ואפילו קטנות קומה כמונו כבר צריכות להתכופף כדי לעבור תחתיו. צלמנו בדרך חזרה, כשכבר התרוקנה החצר.
עברנו לצד הפלסטיני ופגשנו את ידידנו אבו רמזי, מוכר הבייגלה, במקומו הרגיל לפני הכניסה. הוא יושב בשמש על הספסל היחידי שנמצא שם, ורק כשהמיניבוס מגיע וחונה בסמוך לו, הוא נהנה מהצל שמטיל המיניבוס. עמו נמצא היום נכדו, שנמצא בחופשה. הילד שקוע רוב הזמן בטלפון שלו, ומדי פעם משוחח עמנו באנגלית. לידם חברו של אבו רמזי, אדם מבוגר שעבד שנים רבות בישראל. בין היתר עבד במאפיה שבה עבד גם מכרנו ח’. הוא מכיר את ח’ היטב, הם מאותו יישוב, ואומר שהוא הכניס את ח’ לעבודה כשהיה עדיין נער. האיש אלמן ולדבריו הוא מחפש אשה יהודייה. מכך אנו מבינים שהוא כנראה זה שהציע בשבוע שעבר נישואין לחברותינו. הוא התאכזב לשמוע שהבעלים שלנו עדיין חיים…
היה חם ולכן ויתרנו הפעם על שתיה חמה ולא ניגשנו לקיוסק. בנוסף לקיוסק הגדול יותר, הנמצא בסמוך לכניסה למיתחם המחסום מכיוון א-רם (משם בעליו שולטים גם על החניה שבבעלותם), יש להם עוד שני “סניפים” והם הולכים ומשתכללים מפעם לפעם. כעת אחד מהם בבודקה אדומה שנמצאת כעת בכניסה לסככה של המחסום ועוד אחד בבודקה צהובה גדולה בכניסה למיתחם המחסום מכיוון קלנדיה. ה”סניף” הזה השתכלל מאז הפעם הקודמת שהיינו כאן – בודקה גדולה יותר, על גגה ומאחוריה מיכלי מים שחורים, מושבים לפני הבודקה ומתקן מים קרים. בשעה זאת רק הקיוסק הראשי פתוח. הבודקה האדומה והצהובה סגורות. כנראה שבשעות הבוקר מי שבא מכיוון קלנדיה כבר הצטייד בקפה בקיוסקים האחרים שבאזור המחנה. בדרך חזרה הם יהיו התחנה הראשונה.
המעבר זרם חלק בכל הזמן שהיינו במקום (כשעה). עכשיו כשהושג השיפור בכניסה לישראל – וכל עוד משטר ההיתרים הדרקוני נמשך ואין מעבר חופשי לכל – האם לא הגיע העת להשלים סוף סוף את העבודה ולתקן הליקויים?
הסככה בשעת בוקר קיצית זו שטופת שמש ולא מצלה, בשל זווית קרני השמש בבוקר. ספק אם יש לכך פתרון. בכל האזור שתחת הסככה אין ולו ספסל אחד וגם אין פחי אשפה. מזל שלא מתעכבים שם כמעט. אבל לאנשים שמגיעים וממתינים לפתיחת המשרדים אין מענה. הם יושבים על מעקה הבטון בצד (שם גם יש קצת צל) או שהם ממתינים בישיבה על הספסלים במתחם המחסום הישן. שם הסככה סגורה, אז יש צל, ושם גם יש ספסלים, ברזיות מים ופחי אשפה.
השירותים הממוקמים גם הם במחסום הישן היו פתוחים, גם של הגברים וגם של הנשים, ומוארים. החלק הקדמי היה גם נקי יחסית, יש כיורים אך אין ברזים ובהתאם גם אין מים לשטיפת הידיים.
שמנו נפשנו בכפינו ובדקנו – והפעם גם צילמנו – את מצב התאים והיה מזעזע, גם אצל הגברים וגם אצל הנשים, והריח בהתאם… מאחורי השירותים יש דליפה של מים.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-







