קלנדיה
בסיסמה “כן לרעב לא לדיכוי” יצאה לדרך התהלוכה.
השנייה שבין שריקת הרימונים שנורו בכינון ישיר אל המפגינים ואל מי שהיו בשולי ההפגנה ועד שהגיעו לקרקע ועשו את האוויר למסך עשן סמיך וצורב שלכד את כולנו בטבעת חנק.
השרשרת האנושית נותקה, לא ראינו עוד איש את אחיו ועשרות בני האדם שבאו בצעקה גדולה אל מול המחסום לדרוש את שחרור העצורים המנהליים ראיד פאיז מוטיר וג’מאל אבו ליל מראשי הנהגת מחנה הפליטים קלנדיה ששובתים רעב במחאה על מעצר השווא – נפוצו לכל עבר.
למי שאין זכויות אדם בסיסיות גם אין את זכות הצעקה.
- תודה לויוי צורי שעזרה למצוא מקורות בסוכנות הידיעות מען.
זה היה אקורד הסיום.
כשעתיים קודם אחמד ואביו הגיעו באמבולנס מג’נין.
לאבא של אחמד יש גידול בראש. הרופאים בג’נין שלחו אותו לביה”ח מוקאסד שבמזרח ירושלים. שם הוא אמור לעבור בדיקת מסוכנות ואחריה יוחלט היכן ינותח, במוקאסד או בהדסה.
נוהל גב-אל-גב היה בעיצומו, החולה כבר הועבר בין האלונקות, חייל כבר צילם את שתי תעודות הזיהוי הירוקות (של אחמד ושל אביו), שטרות הכסף עבור שרותי האמבולנס כבר החליפו ידיים וגם התיק השחור הגדול ובו חפציו של אחמד ושל האב גם הוא כבר נפתח ונבדק. אבל אז, כשכפסע היה בין היותם כאן – במחסום לשם – בדרך לביה”ח, הכל נעצר. “אתה לא יכול לעבור. אין לך תסריח’” אמר המאבטח לאחמד.
אחמד קפא. זה לא יכול להיות. הוא הרי דאג מבעוד יום לכל האישורים. מה קרה?
גם האב קפא. בלי אחמד הוא אבוד. אבל הוא כבר היה מוטל באמבולנס והוסע לירושלים.
התחילה סדרת טלפונים.
“מבררים” אמרו במוקד הבריאות, “אולי עוד מעט”.
כשהעוד מעט עבר אמרו “אולי עוד חצי שעה”.
אחמד שקיווה שהאישור יתקבל ויוכל לנסוע אל אביו באוטובוס המשיך לחכות. חיכו גם אנשי הצוות הרפואי מג’נין וחיכה גם המאבטח שחס על אחמד וניסה לעודד, “אולי עוד יתנו… אולי עוד חצי שעה… אולי מחר…”.
כשגם חצי השעה עברה ועוד זמן חלף, מה שנשאר לאחמד זה רק ה”אולי מחר” ועם זה הוא חזר לג’נין.
אז אולי מחר – אבל אולי לא.
#
להעביר כיסא נכים מירושלים לפלסטין זה מבצע לא פשוט ואפילו מסוכן.
שני בחורים שהגיעו לפתח המחסום עם כיסא נכים מצאו את עצמם תקועים.
גם אחרי שקופל היה כיסא הנכים רחב מהרווח שבין מוטות הקרוסלה. נכון שיש שער לעגלות אבל הוא נעול. אין פותח ואין מפתח.
נכנסתי פנימה והצלחתי להסב את תשומת לבו של חייל, “שילכו דרך מעבר הרכבים” צעק מבעד לזכוכית המשוריינת, “זה מסוכן, יורים שם” צעקתי אני, אבל הוא כבר לא שמע ולא היה.
לחזור לא יכולתי, זו one way. החלטנו, הבחורים ואני שאבוא לקראתם מעבר לגדר של מחסום הרכבים.
מיהרתי, נצמדתי לגדר הכחולה, זו שאליה אף פלסטיני לא מעז להתקרב כי “אסור!”, שמעבר לה זה שטח הריגה, שכולם יודעים שמי שהולך במחסום הרכבים עלול להיירות וצעקתי דרך מוטות המתכת לשוטרים ולמאבטחים שזה בסדר, שהחייל אמר, ש… הבחורים וכיסא הגלגלים התקדמו לעברי, חלפו על פני ויצאו בשלום משטח המחסום.
אני לא יודעת אולי החייל טלפן ויידע את השוטרים, אולי הצעקות שלי הן שפעלו, אבל אני יודעת שרק כשהבחורים והכיסא עברו את תחום הסכנה הרגשתי את הלמות הלב החזקה, ורק אז יכולתי לנשום לרווחה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-