קלנדיה
בוקר עמוס בקלנדיה
הגענו לקלנדיה לקראת 5:20. גם הפעם לא ראינו את קבוצת המתפללים שיש בד”כ על המדרכה ליד החניה וגם בכניסה למחסום לא פגשנו מתפללים כבדרך כלל, כאשר עברנו רגלית לצד הפלסטיני. בפנים קיבלו את פנינו תורים ארוכים שכבר גלשו עמוק לתוך החניה.
5 עמדות הבידוק היו פתוחות כולן, ולא ברור למה נוצרו תורים ארוכים כ”כ בשעה כה מוקדמת. מזל שהיום לא כ”כ קר. מוכר הבייגלה היה שקוע בתפילה, הקיוסק כבר פתוח.
נוכחותו של אורחנו, צלם מפריס, איפשרה לנו מבט מחודש על המראות שעינינו כבר כהו מלראות. הוא מצלם תמונות רבות לקראת תערוכה שמתוכננת בפריס בהמשך השנה, לציון 50 שנות כיבוש. יצאנו החוצה כדי לראות עד היכן משתרך התור, וכולם התלוננו בפנינו על המצב. התורים התקדמו לאט לאט, וחששנו שבשלב מסויים תהיה קריסה של התורים. פגשנו גם בידידנו ח’, העובד בשוק מחנה יהודה, וכעת קורא אלינו ומנפנף לשלום מאחד התורים.
בסביבות השעה 6 הגיעו 2 מאבטחים ואיש משמר הגבול. בדרך כלל מגיעים שוטרים, היום לא היו שוטרים, וכנראה שהמג”בניק הוא נציג המשטרה היום. שמחנו לגלות שהמאבטחים נערכים לפתיחת השער ההומניטרי ולא ממתינים לבוא נציג המת”ק. ואכן קצת אחרי 6 החלו לפתוח את השער ולהכניס את הזכאים.
יצאנו שוב החוצה, השחר כבר האיר. קנינו כוס תה בקיוסק והלכנו עם האורח כדי לצפות מהחניה במחסום הרכב, ואח”כ אל הכיכר. לפני הכיכר בלגן גדול. מכוניות שפניהן אל המחסום חוסמות את כל הנתיבים, כך שהמגיעים מירושלים לא יכולים לנסוע לכיוון א-רם ורמאללה, כי הכביש חסום. למרבה המזל הנהגים גילו אורך רוח ולא מילאו את החלל בצפירות, כפי שקורה לעתים. הראנו לאורח את השלט הירוק, שכה קל להחמיץ אותו, המורה שאין להתקרב רגלית אל מחסום כלי הרכב. סיפרנו לו על “איזור ההריגה” שבו כל המתקרב רגלית נורה ובד”כ נהרג. נהג צעיר באחת המכוניות פתח את החלון, האזין להסברים והנהן בראשו.
חזרנו פנימה אל מחסום הולכי הרגל. מצב התורים לא השתפר והם מגיעים עמוק לתוך החניה. נציגת המת”ק הגיעה וכעת היא פותחת את השער ההומניטרי בעזרת אחד המאבטחים. בינתיים בחור צעיר גבוה לוקח על עצמו לשמור על הסדר בתור הרגיל, בייחוד במכלאה השמאלית, שפתוחה בקצה השמאלי שלה ולכן מועדת לפורענות. הבחור עומד שם ומונע מאנשים שנדחו מהתור ההומניטרי ומאחרים לעקוף את התור מהצד. אך בשלב מסויים הוא צריך כבר ללכת לעבודה והוא נכנס בעצמו למכלאה ומתקדם עם פתיחת הקרוסלות. ואכן מייד אח”כ התור קורס ומתחילות דחיפות וצעקות.
למרבה המזל הפעם זה רק בתור שבכניסה למכלאה השמאלית, ובשני התורים האחרים הסדר נשמר. בחור בשם נעים שרואה שהאורח שלנו מצלם, פונה אלינו ומראה לנו סרטון שצילם באחד הימים שבהם קרסו התורים (רצ”ב). כולם מתלוננים על המצב. הם שמעו שהולכים להרחיב את המחסום, אך ברור שייקח עוד זמן רב עד שיחושו הקלה. על סיום הכיבוש אין איש מדבר…
לקח הרבה זמן עד שהלחץ יורד. לשמחתנו המאבטחים ממשיכים לפתוח את השער ההומניטרי גם אחרי שהנגדת מהמת”ק עזבה. בשלב מסויים החייל מציץ מהאקווריום ונרתע למראה המצלמה של אורחנו. הוא אומר משהו למאבטחים והם דורשים משלמה שלא יצלם את פניהם ואת האזור בו הם נמצאים (למרות שכבר למעלה משעה הם רואים אותו מצלם ולא אמרו דבר). כדי להימנע מעימותים מיותרים הוא מבטיח לנהוג כבקשתם.
רק לקראת 8 התקצרו התורים וב-7:50 לערך הצטרפנו לתור. לקח לנו כ-35 דקות לעבור. בינתיים השעה 8 חלפה וגם המבוגרים שעוברים ללא אישור כבר הצטרפו לתורים. כשהמתנו לפני אחת מעמדות הבידוק ראינו שהמאבטחים כבר עזבו.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanMay-31-2026קלנדיה. שרידי אדם או שרידי בגדים
-